עניינה של העתירה הינה טענה מטעם חנניה וכרמלה פרץ (להלן: "העותרים"), נגד החלטת מושב שחר (להלן: "המושב"), הוועדה המקומית לתכנון ובניה וכן דיירי שכונת ההרחבה במושב שחר (להלן: "המשיבים") לסלילת כביש על חלקה סמוכה לבית העותרים.
רקע:
העותרים הינם בעלי זכויות בחלקת מקרקעין במושב שחר שבה נמצא ביתם. סמוך לחלקת העותרים מצויה חלקה אשר ייעודה הינו שטח פרטי פתוח (שפ"פ) ובנוסף כמה מאות מטרים מחלקת העותרים, מצוי שטח שבמסגרתו הוקצו לחברי המושב חלקות לגידולים חקלאיים.
טרם העתירה הייתה קיימת דרך מן המושב לשטח הגידולים החקלאיים שעברה דרך שכונת ההרחבה במושב. לאחרונה, הקימו המשיבים כביש בחלקה הסמוכה לחלקת המשיבים (חלקת השפ"פ) ומכאן העתירה. בעתירתם, טוענים העותרים כי המשיבים סללו כביש בסמוך לביתם בניגוד להוראות התכנון להבנייה, שכן לטענתם המשיבים פעלו ללא היתר מתאים. בנוסף נטען כי העבודות בכביש בוצעו ללא הליך תכנוני ראוי תוך פגיעה בזכותם להתנגדות. עוד ציינו העותרים כי סלילת הכביש בסמוך לביתם תהווה מטרד רעש עקב נסיעת רכבים בנתיב הנסלל. לאור זאת, מבקשים העותרים להשיב את המצב לקדמותו ולהסיר את הכביש שנסלל תוך סלילת כביש דרך שכונת ההרחבה, שכן לטענתם טרם העתירה לא הייתה קיימת דרך לשטח הגידולים החקלאיים בחלקת השפ"פ, אלא הייתה קיימת דרך כזו בשכונת ההרחבה.
מנגד, טוענים המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר (לאחר סיום העבודות בכביש) כאשר לסברת המשיבים לא יתכן כי העותרים לא ראו את העבודות שבוצעו בסמוך לביתם. בנוסף טענו המשיבים כי בוצע יידוע לעותרים טרם תחילת ביצוע העבודות. יתר על כך טענו המשיבים כי לפני סלילת הכביש הייתה קיימת דרך עפר במקום בו נסלל הכביש החדש כך שלא נפרצה שם דרך חדשה. לבסוף טענו העותרים כי הכביש נסלל כחוק בהתאם להוראות התכנון והבנייה, שכן לפי תוכנית חלקת השפ"פ, מטרתה לשמש כדרך גישה.
דיון:
בית המשפט קבע כי העתירה הוגשה לאחר תום סלילת הכביש, כלומר נוכח "מעשה עשוי". בנוסף נקבע כי אכן הייתה קיימת דרך לא סלולה בשטח השפ"פ כך שהעותרים הציגו מידע מוטעה בעתירתם ואין שוני ממשי במצב הקיים ועל כן טעמים אלו כשלעצמם תומכים בדחיית העתירה.
בנוגע לחוקיות סלילת הכביש, קבע בית המשפט כי סלילת כביש אינה מעוגנת בתוכנית השפ"פ ועל כן הותרת השימוש בכביש באופן קבוע, ללא קבלת היתר, כאשר הדבר נדרש בהעדר עיגון לסלילת כביש ולשימוש בו ככזה בהוראות התכנית החלה, עלול להנציח מצב שאינו כדין.
ברם, מתוך התחשבות בכך שהציר האמור שימש לתנועת רכבים במשך שנים רבות והשבת המצב לקדמותו כרוכה ביצירה מחדש של סיכון רב לשלום תושבי שכונת ההרחבה, ומנגד מטרד הרעש בבית העותרים ובחצריהם, בשל נסיעת הרכבים בציר, אינו חורג מן התקנים הרלוונטיים ועל פני הדברים, הסדרת הכביש מבחינה תכנונית אינה משוללת סיכוי, הרי שאין מקום ליתן צו מניעה קבוע.
סיכום:
העתירה נדחית בחלקה הגדול, ואולם ניתן צו מניעה מושהה לתקופה של 12 חודשים מהיום לשימוש בכביש, כל עוד לא יוסדר תכנונית.
בנסיבות העניין, כאשר נמצא בסיס לאילו מטענות העותרים וכאשר מצד שני, הוגשה העתירה בשיהוי ותוך אי גילוי מלוא המידע הרלוונטי, אין צו להוצאות.
עת"מ (ב״ש) 66775-07-20 חנניה פרץ נ' שחר – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ', פס״ד מיום 26/05/22
