ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר עסק בשאלה האם תושבי ההרחבה של קיבוץ שריד, אשר פרשו מחברותם באגודה הקהילתית, רשאים להפסיק לשלם את מיסי האגודה הקהילתית
הרקע
במהלך השנים, הצטרפו לישובים החקלאיים תושבים שאינם בעלי נחלות או חברי האגודה השיתופית החקלאית והדבר יצר מציאות חדשה שחייבה יצירת מנגנון שיאפשר ניהול פנימי של הקהילה ובכך יקטין את אפשרויות החיכוך שבין התושבים שאינם חברי האגודה החקלאית לבין אלו החברים באגודה החקלאית. זאת אחת הסיבות ליצירתה של האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית, שבה מאוגדים כלל התושבים בעלי זכויות בקרקע בישוב.
מבחינה עקרונית, האגודה הקהילתית לא התיימרה לשמש כועד מקומי, ועיקר פעילותה אמור היה להתמקד בניהול חיי הקהילה וריכוז שירותים משותפים לכלל החברים שבישוב. אך כוונות לחוד ומציאות לחוד, וביקורת על תפקודה בפועל של האגודה הקהילתית עלתה שוב ושוב.
האיסור על האגודה הקהילתית להשיג את גבול פעילותו של הועד המקומי, העלה ביתר שאת את השאלה - מדוע יש צורך באגודה הקהילתית? ואכן החלה תופעה, הולכת ומתרחבת, של חברי אגודות קהילתיות שהחליטו כי ברצונם להפסיק את חברותם באגודה, וזאת מבלי שיצטרכו לוותר על זכויותיהם בקרקע. ובמילים אחרות – להמשיך להתגורר ביישוב מבלי להיות חברים באגודה הקהילתית.
פסה"ד שסלל את הדרך עבור אותם מתיישבים הוא פס"ד עפגין (ה"פ 22222-07-10 גיורא עפגין נ' מתיישבי אמנון), בו נקבע כי כל סעיף בתקנון הקושר בין זכויות מתיישב במקרקעין לבין חברות באגודה בטל, ולפיכך זכאי החבר לסיים את חברותו באגודה. בדומה לאמור בפס"ד עפגין, ביטלו הערכאות השונות, הלכה למעשה, גם את הסעיף המתנה את פרישת החבר בכך שהוא יפסיק לצרוך שירותים מן האגודה. יחד עם זאת, נקבע שוב ושוב, כי על החבר הפורש להסדיר אל מול האגודה את המשך צריכת השירותים מן האגודה והתשלום בגינם.
בעניין זה עוסק המקרה דנן, אשר בו המערערים, הינם שלושה זוגות תושבי ההרחבה בקיבוץ שריד, אשר חלקם חברים באגודה הקהילתית וחלקם פרשו ממנה. בפסק הדין בביהמ"ש המחוזי, קבע ביהמ"ש, כי גם אם האגודה הקהילתית מעניקה שירותים בעלי אופי מוניציפאלי, הרי שאלה ניתנים כתוספת לשירותים שמספקים הועד המקומי והמועצה האזורית, ולכן אין בכך פסול או חריגה מסמכות מצידה ועל כן מי מהמתיישבים שהינו חבר אגודה מחויב לעמוד בהוראות תקנונה ולשלם את המיסים.
יחד עם זאת, ביהמ"ש המחוזי קבע, כי אלו שפרשו מחברותם באגודה אינם מחויבים בתשלום המיסים, וזאת מכיוון ותקנון האגודה אינו חל עליהם ולכן הם אינם מחויבים בהוראותיו.
עוד קבע ביהמ"ש המחוזי, כי ההוראות בתקנון ובהסכמי הקליטה, אשר חייבו את המתיישבים לשלם את מיסי האגודה הקהילתית אף אם פרשו ממנה, בטלים, שכן מבחינה מעשית הדבר מהווה כפייה של המתיישבים להמשיך ולהיות חברים באגודה, וגם כאן ישנה פגיעה בחופש מהתאגדות.
על פסק דין זה ערערו הצדדים בפני ביהמ"ש העליון.
דיון והכרעה
ראשית, קבע ביהמ"ש העליון, כי אין חולק שאין לאגודה זכות לגבות מיסים מוניציפאליים, ואולם, אין כל מניעה שהאגודה תספק שירותים המהווים תוספת לשירותים מוניציפאליים עליהם אמון הוועד המקומי ותגבה בעבורם תשלום.
עוד קבע ביהמ"ש העליון, כי אומנם סעיף המתנה פרישה מחברות בויתור על זכויות במקרקעין הנו בטל לאור הפגיעה בחופש מהתאגדות, אולם במקרה דנן, תניה זו לא קיימת, שכן כל חבר רשאי לפרוש מן האגודה בכל רגע שירצה ובכך נשמר חופש ההתאגדות. ואכן, בניגוד לקביעת ביהמ"ש המחוזי, פסק ביהמ"ש העליון, כי ההתחייבות החוזית להמשיך ולשלם את מיסי האגודה אינה פוגעת בחופש ההתאגדות, וכי אין לראות בהמשך החיוב הכספי מכוח התחייבות חוזית כהמשך החברות בפועל.
בהתאם לאמור, ביהמ"ש העליון קבע, כי השירותים אותם מעניקה האגודה הקהילתית הם שירותים הניתנים לכלל התושבים עבור מגוון שירותים כגון שמירה, חינוך, פעילויות תרבות ובריכה, גם לאלה שפרשו מן האגודה. אי לכך, על פי עיקרון חופש החוזים, מותר היה לצדדים לקבוע בהתקשרות חוזית בניהם, כפי שנעשה בתקנון ובהסכמי הקליטה, כי גם מי שפרש מן האגודה יחויב בתשלום עבור שירותים אלה. ביהמ"ש העליון אף ציין, כי התערבות במצב כזה יכולה להיות הרסנית למרקם חיי הקהילה ביישוב.
ביהמ"ש העליון, דחה גם טענות נוספות לעניין היותם של תקנון האגודה והסכם המשתכנים חוזים אחידים, וקבע כי לאור כל האמור לאגודה הקהילתית קיימת זכות חוזית לגבות את המיסים עבור השירותים הקהילתיים, הן מחברי האגודה, והן מתושבים שאינם חברי האגודה.
סיכום
ביהמ"ש העליון חייב את המתיישבים לשלם לאגודה את התשלומים שהיא דורשת בגין השירותים הקהילתיים, על אף שהם אינם חברים בה. כמו כן, נותרו על כנם הסעיפים בתקנון ובהסכם המשתכנים הקושרים בין זכויות במקרקעין לתשלום עבור שירותים קהילתיים.
המתיישבים חויבו בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד האגודה ויתר המשיבים בסך כולל של 45,000 ₪.
ע"א – 2853/16 2890/16 גולן משעלי ואח' נ' מתיישבי שריד אגודה שיתופית קהילתית ואח'י, פס״ד מיום 02/11/2017