קוראיי הנאמנים וודאי כבר יודעים, כי השאלה אם ניתן להגדיר עסק כ"עסק חקלאי" אם לאו, אינה פשוטה לעיתים, ובתי המשפט נדרשו אליה לאחרונה לא אחת. לשאלה זו נודעת חשיבות רבה שכן הפעלת עסק שאינו חקלאי על קרקע חקלאית תיחשב הן ל"שימוש חורג" אסור על פי חוק ההתיישבות והן לעבירה על חוקי התכנון והבנייה. מלבד מישורים אלו, להגדרת העסק כ"חקלאי" חשיבות גם בפן הכספי. שכן, במערכת היחסים החוזית מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ככל שיקבע כי מדובר בעסק מסחרי, על בעליו לשלם בהתאם לשימוש המסחרי הנעשה בשטח, להבדיל מדמי חכירה בגין השימוש החקלאי. סוגיה זו נדונה לאחרונה (25.10.18) בבית משפט העליון, ומפאת חשיבותה לציבור החקלאים בחרתי להביא את עיקרי פסק הדין בפניכם.
באותו עניין הפעילו זוג ממושב בשרון במקרקעין שברשותם, בין השאר, פנסיון סוסים. השניים ניהלו נגד רמ"י הליכים משפטיים בעניין הפנסיון, כשתוך כדי ניהולם התפרסמה החלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל. בעקבות החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת המשפטית בין הצדדים אינה רלוונטית יותר, שכן בהתאם להחלטה 1316 הפעלתו של פנסיון הסוסים במקרקעין נעשית כדין. על החלטה זו הגישה רמ"י ערעור לבית המשפט העליון. אציין כי החלטה 1316 חלה על אגודה שיתופית חקלאית שהיא מושב עובדים או כפר שיתופי אשר מושכרים או מוחכרים לה מקרקעין בתנאי נחלה.
המחלוקת בין הצדדים בערעור התמקדה ביחס להחזקת סוסים תמורת תשלום מצד בעליהם, באמצעות פעילות המכונה "פנסיון". מחד גיסא סברו בני הזוג כי מדובר בשימוש חקלאי, ומאידך גיסא טענה רמ"י כי פעילות זו נופלת בגדר "שימושים נלווים לגידול בעלי חיים". לשתי השיטות, אין מניעה עקרונית שבני הזוג ימשיכו להפעיל במקרקעין פנסיון סוסים, והנפקות של המחלוקת היא כספית: שאם מדובר בשימוש נלווה, נדרשים המתיישבים לעמוד בתנאי החלטה 1316, ובין היתר יידרשו לשלם לרמ"י סכומים גבוהים יותר עבור השימוש במקרקעין.
בפסק דינו מציין בית המשפט כי קשה למצוא הגדרה חוקית ברורה למונח "חקלאות". לכן פונה בית המשפט לחוק ההתיישבות שם מוגדרת "קרקע חקלאית" – קרקע שנועדה לשמש לייצור תוצרת חקלאית, לגידול פרחים, למשתלה, לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להם. כלומר, בלשון החוק ניתן למצוא אסמכתא לכך שגידול בעלי חיים הוא פעילות חקלאית. עם זאת, בית המשפט פונה ללשון החלטה 1316 המגדירה "'שימושים נלווים לגידול בעלי חיים' – שירותי טיפול, אחסנת בעלי חיים, ריפוי וטיפול באמצעות בעלי חיים, ליטוף בעלי חיים והתנסות בגידולם, חנות ממכר בעלי חיים וציוד לגידולם, רכיבה טיפולית ולימודי רכיבה.
מהאמור עולה כי "גידול ואחזקה" של בעלי חיים – הוא שימוש חקלאי; ואילו "טיפול ואחסנה" של בעלי חיים – הוא שימוש נלווה לגידול בעלי חיים, ולכן מוגדר בהחלטה 1316 כשימוש נלווה לפעילות חקלאית. ברם, ההבחנה המושגית-מילולית אינה מספקת תשובה מלאה, שכן "אחזקה" ו"אחסנה" הן לכאורה מושגים נרדפים או חופפים. כלומר, הקושי למתוח את קו הגבול בין "גידול ואחזקה" (שימוש חקלאי) לבין "טיפול ואחסנה" (שימוש נלווה) עשוי לעורר את הטענה כי החלטה 1316 סותרת את הוראת חוק ההתיישבות.
לפיכך, בית המשפט קובע כי על מנת לשמור על קוהרנטיות בין ההגדרות שנקבעו בחקיקה לבין החלטה 1316, ולמנוע סתירה ביניהן, יש להבחין בין גידול ואחזקת סוסים לבין אחסון וטיפול בהם. אבחנה זו תיעשה על יסוד בחינת משך התקופה בה מוחזקים הסוסים במקום. גידול סוסים הוא החזקתם לתקופה ארוכה, למשך פרק זמן משמעותי מתוך חיי הסוס. אחסון וטיפול, לעומת זאת, מתאפיין בשהות לתקופה קצרה יחסית. לענייננו, כאשר מדובר בפנסיון סוסים – כלומר מקום אירוח לתקופות קצרות – הוא יוגדר כ"אחסון וטיפול" בבעלי חיים ולכן שימוש לוואי לחקלאות, כפי שטענה רמ"י.
בעניין זה מציין עוד בית המשפט כי לטעמו במילה "אחסנה", המופיעה בלשון החלטת מועצת מקרקעי ישראל, נפלה שגגה והכוונה ל"אִכסון". כך, לפי החלטת האקדמיה ללשון עברית יש להבחין בין אכסון לאחסון: מאכסנים – בכ"ף – בני אדם, ומאחסנים – בחי"ת – חפצים ובהשאלה גם מידע.
בית המשפט ממשיך וקובע כי מבחינת התכלית, ההגדרה של שימוש חקלאי קשורה לניצול של הקרקע לצורך הפקת תוצר חקלאי. ככל שהפעילות מאבדת את הזיקה לקרקע וככל שהיא נושאת אופי מסחרי-עסקי שאינו נובע מן השימוש בקרקע עצמה אלא משימוש במרחב, כך היא מתרחקת מן ההגדרה של פעילות חקלאית. בהמשך לכך, גידול סוסים לפרק זמן ארוך מבטא זיקה הדוקה יותר לקרקע בהשוואה לאכסון ולטיפול בסוסים שמגיעים לפנסיון לתקופות קצרות. ברי כי שתי החלופות הללו, כמו גם כל פעילות חקלאית אחרת, נועדו להשיא רווחים כלכליים, אך יש הבדל בין רווח מתוצרת שמקורה בגידול על-גבי הקרקע (והמחוקק הכליל בכך גם בעלי חיים) לבין רווח מסחרי שנובע מניצול השטח החקלאי לצורך שהות מזדמנת של בעלי חיים.
לאור האמור לעיל, בית המשפט מקבל את הערעור וקובע כי פנסיון סוסים, דהיינו אכסון סוסים לפרקי זמן קצרים, הוא שימוש נלווה לגידול בעלי חיים, ולא שימוש חקלאי בקרקע. פעילות כזו ניתנת להסדרה מול רמ"י בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטה 1316.
*ע"א 4925/14 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' דוד אהרוני (פורסם בנבו, 25.10.2018)
