בישראל נהוגים מיני רישומים שונים ומשונים לעיתים שאנו נחשפים אליהם לעיתים לאור ההתחדשות העירונית העוברת בארצנו ולהערכתי אנו נראה התגברות מחלוקות שצצות כתוצאה מכך המגיעות לכותלי בתי המשפט.

עם הצורך לבצע עסקת תמ"א או פינוי-בינוי, צפים ועולים להם כל הרישומים העתיקים (של חכירות לדורות לתקופות שונות, של חברות חלקה למיניהן, של חכירות צולבות, בתים משותפים עם "קולב" משפטי בחדר פלוני -שלעיתים אף לא קיים בפועל- וכיוצ'ב רישומים).

במקרה שלפנינו מדובר בחכירה ל 299 שנים של חלקת קרקע ברחוב קריניצי ברמת גן עליה נערכה עסקת תמ"א והתגלעה מחלוקת בין הבעלים לבין החוכר לדורות.

בית המשפט המחוזי פסק כי אי אפשר להגביל בדרך כלשהי את זכות השימוש והביצוע בזכויות הבנייה בחלקה זו. ביה"מ פסק לטובת החוכר לדורות כבעל הזכויות בקרקע, כולל זכויות הבנייה, אולם לא מחק את הבעלות, והותיר את החכירה רשומה לצד הבעלות הרשומה, תוך מתן הצהרה לטובת החכירה כאמור לעיל.

בתי המשפט נוהגים לראות בהסכם חכירה לדורות לתקופה ארוכה כעדות לכך שכוונת הצדדים הייתה להקנות זכויות השקולות לזכויות בעלות ולא רק זכויות חכירה. פסק הדין שלהלן משקף גישה מעשית של ביהמ"ש ליתן מענה כלכלי וצודק לסוגיה הנדונה על מנת שלא לקפח את מי שהינו למעשה ובפועל בעל הזכויות הכלכליות בנכס.

ביהמ'ש במקרה הנדון העדיף את החוכר לדורות, מאחד הטעמים העיקריים שם, שהוכח שהבעלים עצמו נתן לקבלן (שרכש ממנו בשעתו את המגרש) ייפוי כח בלתי חוזר לכל פעולה. הקבלן מאוחר יותר רשם כאמור רק חכירה לדורות. ענין זה של ייפוי כח בלתי חוזר היווה הבסיס לכך שביהמ"ש ראה בקבלן החוכר- כמי שזכאי למעין הבעלות בקרקע, וזאת על רקע הפסיקה הקיימת שחכירה לדורות שקולה לבעלות ממש.

ה"פ (ת״א) 46706-09-17 חברת עמוס נכסים בע"מ ואח' נ' מאירצ'יק ואח, פס״ד מיום 04/02/2020

החלטות חדשות במושבי עובדים מתחילות להשוות למעשה את המשק החקלאי (הקרוי הנחלה) לקרקע עירונית לכל דבר.

בעבר התרגלנו לראות במשק חקלאי, יחידה חקלאית סגורה שאינה ניתנת למימוש קרקעי מסחרי או אפילו לחלוקה בין יורשים או רחמנא ליצלן, הכנסת רוכשים זרים לתמונת המשק החקלאי והנה לאחרונה מתגלים בקיעים מהותיים בכך ונתארם להלן

בעקבות הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל, חלק מחוכרי קרקע מינהל, זכאים לרכוש את הבעלות שלהם כך שירכשו את אותם 9% מרמ"י. 

היו אגב גם מקרים שהיטיבו עם החוכרים (בעיקר בדירות בבנייהרוויה או במגרשים קטנים בבניה נ

החלטות חדשות במושבי עובדים מתחילות להשוות למעשה את המשק החקלאי (הקרוי הנחלה) לקרקע עירונית לכל דבר.

בעבר התרגלנו לראות במשק חקלאי, יחידה חקלאית סגורה שאינה ניתנת למימוש קרקעי מסחרי או אפילו לחלוקה בין יורשים או רחמנא ליצלן, הכנסת רוכשים זרים לתמונת המשק החקלאי והנה לאחרונה מתגלים בקיעים מהותיים בכך ונתארם להלן

כידוע בשנים האחרונות, הוכבד נטל המיסוי המוניציפלי על חוכרי הנחלות החקלאיות אשר מחויבים בתשלום היטל השבחה, משל הם היו חוכרים עירוניים של קרקע המינהל.

אלא שפסק דין של ועדת ערר לענייני היטל השבחה, שהעניק פטור היטל השבחה לעסקה רצונית בין יורשים של נחלה חקלאית מערער במקצת את המגמה שסימן בית המשפט העליון בפרשת בלוך.

עם מותם של ההורים, הילדים הסכימו שאחד מהם יהיה ה"בן הממשיך" בנחלה שבמושב כפר חיים, ואילו שני הנותרים יקבלו חלק אחר מירושת הוריהם המנוחים.

השנה החדשה הגיעה ועימה צרור המכות בעניין המיסים השונים שנוחתים גם על המגזר החקלאי- מיסוי חדש בעניין הקיבוצים והמיסוי בעניין דירה שלישית.

בהקשר למיסוי דירה שלישית ראוי להדגיש כי די אם  ליחיד (ולאשתו ולילדיו עד גיל 18) יש  249% בדירות או יותר מכך. המבחן בניסוח הקודם (שאמר כל חלק מעל שליש = דירה) תוקן ל 249%, קרי:  יחברו גם חלקי דירות, עד ל 249% , ומעל זה – על חלק הדירה הקטן ו/או הזול יותר – יוטל המס.

ניסוח כזה של החוק עוד יפרנס עורכי דין ויועצי מס רבים.