עובד תאילנדי הגיש כנגד מעבידתו תביעה בסך של כ-300,000 ₪ בגין: הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הודעה מוקדמת, פידיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ובהמשך גם: קרן השתלמות, דמי כלכלה ומענק שנתי.
הנתבעת הינה חברה המגדלת בדרום הארץ עגבניות ומעסיקה מאות עובדים.
לטענת התובע הוא עבד בנתבעת במשך 54 חודשים, מנגד טענה הנתבעת כי עבד בנתבעת 41 חודשים בלבד וכי קודם עבד בחברה בעלת ישות משפטית אחרת. בבית הדין התברר כי התובע הועסק בתחילת הדרך ב"חברה אחות" של הנתבעת. התברר כי התובע למעשה עבד בכל התקופה באותה עבודה ובאותו מקום אשר על כך פסק בית הדין כטענתו של התובע בעניין תקופת העבודה. בית הדין העיר כי הנתבעת לא הציגה "הודעה לעובד" לתמיכה בעמדתה.
בדיון בוררו בין היתר נסיבות סיום העבודה.
מחד טען התובע כי פוטר ומאידך טענה הנתבעת כי התובע נטש ללא הודעה. בית הדין פטר עצמו מלקבוע גרסת מי נכונה שכן ממילא פג תוקף אשרת העבודה של התובע ועל כן זכאי הוא למלוא פיצויי הפיטורים. עוד נקבע כי התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת.
ברכיבי התביעה חושבו ערכי שכר גבוהים משמעותית משכר המינימום ולפיהם נפסקו הסכומים לתשלום פנסיה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת כך גם חושבו הסכומים המגיעים כפדיון חופשה ודמי חגים שעל פי קביעת בית הדין לא שולמו לתובע כלל ועיקר.
בנוסף, לא קיבל בית הדין טענתה של החברה כאילו שילמה לתובע דמי הבראה ועל כן חייב את החברה לשלם את הסכום שבתביעה.
בית הדין זקף לחובת הנתבעת את העובדה שלא הביאה לעדות מי מהנהלת החשבונות שיידע להבהיר את טענותיה ולהסביר את גירסתה ש'נטענה בעלמא'.
התובע בתביעתו טען להפרשי שכר ושעות נוספות שלא שולמו לו. בשל אלה תבע 150,000 ₪, התובע התבסס על רישומי שעות עבודה אותם ערך בעצמו, לטענתו, בזמן אמת. התובע טען כי יום עבודתו החל בשעה 06:00 והסתיים בשעות ערב מאוחרות. הנתבעת מנגד טענה כי התובע עבד 6 ימים בשבוע 8 שעות ביום ובימים בהם עבד שעות נוספות קיבל בעד אלה תמורה מתאימה. הנתבעת מצידה הציגה "דוחות נוכחות עם שעות עגולות".
בית הדין בעניין זה קיבל באופן חלקי את טענות התובע כיוון שברישומיו לא צויינה שעת התחלה וסיום העבודה מידי יום אלא רק מספר שעות העבודה כמו כן לא צויינו ברישומי התובע זמני ההפסקות.
לנוכח הבעייתיות ברישומי התובע ומשהנתבעת לא הציגה רישומים מקוריים מטעמה קבע בית הדין כי הדוחות שהציגה הנתבעת אינם משקפים את שעות עבודתו האמיתיות של התובע ופסק (ע"פ תיקון 24 לחוק הגנת השכר) כי התובע זכאי ל-60 שעות נוספת לחודש.
טענת התובע כאילו עבד בשבתות באופן סדיר נדחתה. גירסתה של הנתבעת לפיה לא מתבצעת אצלה עבודה בשבת נתקבלה.
סוף דבר נפסק כי "התובע זכאי לקבלת הסכומים הבאים מהנתבעת:
- פיצויי פיטורים סך של 42,845 ₪.
- הודעה מוקדמת סך של 11,034 ₪.
- הפרשות לפנסיה סך של 38,729 ₪.
- חופשה סך של 10,607 ₪.
- דמי הבראה סך של 11,211 ₪.
- דמי חגים סך של 14,029 ₪.
- הפרשי שכר ושעות נוספות סך של 65,892 ₪.
סה"כ: 194,347 ₪".
בנוסף חוייבה הנתבעת בתשלום בעד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 17,000 ₪.
על פסה"ד הוגש ערעור בו טענה החברה כי בית הדין שגה בכל קביעותיו. החל מקביעתו בעניין תקופת העבודה בחברה וכלה ובעיקר לגבי הבסיס שאליו יש להתייחס כשכר הקובע ושלפיו יש לחשב את זכויותיו של התובע.
סע"ש 68623-11-17 סינג פאונרם נ' נתאי גידולים בע"מ ניתן 28.8.2019.
