המדובר בתביעה שהינה גלגול שני, של תביעה כספית שהוגשה על ידי אגודת אמירים כגד זוג חברי אגודה בעלי זכויות במגרש בהרחבת היישוב, בגין חוב כספי כלפי האגודה. במסגרת התביעה המקורית, טענו החברים כי כיוון שהודיעו לאגודה על הפסקת החברות, אין הם חייבים בתשלומים המושתים על חברי אגודה.
בית משפט השלום אשר ישב כערכאה ראשונה דחה את טענת החברים, אשר הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, ובר"ע לבית המשפט העליון, ובכל הערכאות נדחתה הטענה, וזאת בין היתר בגין ההלכה שנקבעה במסגרת פסק הדין בעניין שריד (ע"א 2853/16 עו"ד גולן משעלי נ' מתיישבי שריד אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ), לפיו גם מי שאינם חברי אגודה מחוייבים בתשלום מיסי אגודה בשל השירותים הניתנים ע"י האגודה.
משנדחתה הבר"ע, הגישו החברים תובענה במסגרת המרצת פתיחה, ובה ביקשו כי בית המשפט יצהיר על כך שהם אינם עוד חברי אגודה, אף שהינם בעלי זכויות במגרש במשבצת מושב אמירים.
האגודה התנגדה לבקשה, וטענה כי לאור מאפייניו הייחודיים של מושב אמירים, המתבטאים בתקנון האגודה, אין לאפשר לחברים לבטל את חברותם באגודה, כל עוד הינם בעלי זכויות במקרקעין במושב, וזאת לאור החשש מפגיעה באופיו המיוחד של המושב.
רשות מקרקעי ישראל, אשר צורפה כנתבע פורמלי, טענה במסגרת תשובתה כי במסגרת חופש ההתאגדות זכותו של אדם שלא להיות חבר אגודה, ואין לקשור בין הזכות במקרקעין לבין החובה להיות חבר אגודה. עוד נטען כי סעיפי התקנון יצרו בסיס מכוחו יכבדו החברים את אופי המקום, גם ללא היותם חברי אגודה.
בית המשפט קיבל את עמדת האגודה, ופסק כי מושב אמירים הינו בעל מאפיינים ייחודיים המצדיקים את סעיפי התקנון הקושרים בין החברות לבין הזכות במקרקעין, וזאת בהסתמך על פסקי הדין בעניין (ה"פ (מחוזי נצ') 2056-02-19 מרדכי כהן נ' אמירים- מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ) ובעניין סבח (בג"ץ 2311/11 אורי סבח נ' הכנסת) בהם נקבע מפורשות כי לאגודת אמירים תקנון המעיד על קהילה בעלת אופי ייחודי, עליו מוצדק להגן.
בית המשפט קבע כי בהתאם ל 5 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג – 1973
(א) חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:
(ב)בכל אגודה אחרת - כל עוד קיים בחבר או לגביו סייג המגביל את יציאתו מהאגודה על פי תקנותיה.
בעניין אמירים, קיים סייג בתקנון המורה כי:
חבר האגודה הרוצה לצאת מהאגודה, יודיע על כך בכתב, לוועד ההנהלה, וחברותו באגודה תפקע... בתנאי שהתקיימו כל התנאים המפורטים להלן:
18.1 החבר פרע את כל חובותיו כלפי האגודה בהתאם לרשום בספרי האגודה.
18.2 החבר הפסיק להיות בעל נחלה ו/או מגרש במושב ועזב את המושב בפועל.
בית המשפט קבע כי, כאמור, בענייננו אין הצדקה לביטול סעיף 18 לתקנון, היות ומדובר ביישוב בעל מאפיינים ייחודיים, המצדיקים קשר בין הזכות במקרקעין לבין החברות באגודה, שכן ביטול סעיף זה עלול להביא לפירוק הישוב, ועל כן הדבר גובר על חופש ההתאגדות.
באשר לעמדת רשות מקרקעי ישראל אודות הפתרון החלופי – והוא כיבוד אורח החיים של בעלי זכויות שפרשו מן האגודה, קבע בית המשפט כי מדובר בפתרון לא ריאלי, שכן ככל ותושב באמירים כבר לא יוותר חבר אגודה, ברור לא ניתן יהיה לאכוף את אורח החיים הייחודי באמצעות הכלל שבתקנון, והדבר יהיה נתון בידי רצונם הטוב בלבד של התושבים הפורשים.
ה"פ 66498-01-19 רוזנבלום ואח' נ' מושב עובדים של צמחונים ואח' (7.4.22)
