בתקנונים השכיחים בהתיישבות העובדות מצוי בד"כ סעיף בוררות המפנה מתדיינים בישוב בעת מחלוקת לבוררות.
סעיף 52 בפקודת האגודות השיתופיות מהווה "השראה" לסעיפי הבוררות.
הסעיף בין היתר עוסק בסכסוך "בין האגודה או הועד שלה ובין כל פקיד או סוכן של האגודה".
סכסוך שכזה יכול שיסוב סביב זכויות של עובד האגודה. שאלה היא האם גם במקרה שכזה, היינו מחלוקת באשר לזכויות של עובד מכֹח דיני העבודה, האם גם אז יש תוקף לתניית הבוררות?
לכאורה במצב בו קיימת כפיפות לתקנון האגודה או אם קיים הסכם עבודה ובו תניית בוררות דין המחלוקת להיות מוכרעת בבוררות ע"פ התקנון או ההסכם.
אלא שלא!
מתברר כי במחלוקות מעולם העבודה לא בהכרח יגבר סעיף הבוררות.
שאלת הטריבונל בו ידון סכסוך בענייני זכויותיו של עובד נידונה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים(1) .
מעשה שהיה כך היה: התובע ששימש כעוזר מאמן הגיש כנגד הנתבעת תביעה במסגרתה עתר לתשלום הפרשי שכר, הפרשות פנסיוניות, פדיון חופשה, פיצויי הלנת שכר ואי עריכת תלוש שכר כדין.
הנתבעת, עמותת הכדורגל ציטטה את הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים. על פי ההסכם חילוקי דעות ככל שיהיו יובאו להכרעת בורר מכֹח תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל. לאור ההסכם האמור טענה העמותה כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף ולהתברר בפני בורר שימונה בהתאם להוראות תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות.
הנתבעת טענה שעם חתימתו של התובע על ההסכם הוא ויתר על זכותו לפנות לערכאות אחרות.
התובע עמד על כך כי תביעתו תתברר בבית הדין האזורי לעבודה מן הטעם – כי חוקי העבודה הם בעלי אופי קוגנטי שלפיהם אין לעובד אופציה לוותר עליהם.
בית הדין בהכרעתו, בהתאם להחלטת הפסוקה, קיבל את עמדת התובע וקבע "זכויות המוקנות לעובד מכוח משפט המגן אינן ניתנות לוויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר".
בית הדין ציטט מפסק דין שניתן בבית הדין הארצי(2) "בוררות אינה מילת קסם ואף לה יש גבולות ומגבלות... סכסוך בין עובד ומעביד בדבר זכותו של עובד על פי אחד מחוקי המגן בתחום יחסי העבודה אינו יכול להמסר להכרעת בורר".
במקרה הנדון עסקה התביעה בנושאים שהם בליבת זכויותיו של עובד; בין היתר: הפרשות פנסיוניות, אי תשלום פידיון חופשה, אי עריכת תלושי שכר כדין. על כן קבע בית הדין אין למעשה תוקף בעניינים אלו להסכם הבוררות.
יובהר, יש מקום לדיון בפני בורר בעניינים שהם מעבר לכלול במסגרת חוקי המגן כך התביעה להפרשי שכר (שמעבר לשכר המינימום) יש מקום שתברר בפני בורר ואולם במקרה זה "הואיל ובחלק הארי של התובענה נסוב על זכויות קוגנטיות אשר לא ניתן למוסרן לבוררות .... לא מצאתי כי יש להורות על פיצול הדיון שכן יש בכך משום פגיעה ביעילות הדיון ובקוהרנטיות (בעקביות) שלו".
הנה כי כן מהחלטת בית הדין כאמור למדנו כי במקום בו מחלוקת בהקשר לזכויות מגן של עובדים מוסד הבוררות אינו הכתובת לבירור המחלוקת. אגב, גם בסכסוכים בעלי אופי חוקתי המתגלעים במושב נפסק כי אין מקומם בבוררות ועליהם להתברר בבית משפט אזרחי.
זאת בניגוד לדין הכללי בו ניתנת לרוב עדיפות לסעיפי בוררות ובד"כ במקום בו בהסכם מצויין סעיף בוררות מסלק בית המשפט תביעות המוגשות לו ומפנה את הצדדים לפתור את המחלוקת שבניהם בבוררות.
- ס"ע 40601-02-17 ישראל עיני נ' עמותת הפועל ירושלים ניתנה 3.9.17.
- ע"ע (ארצי) 791/05 דורון רץ נ' רועי ספיר
האמור לעיל אינו בבחינת חוות דעת משפטית ובכל מקרה מומלץ בעת צורך לפנות לעו"ד המתמחה בדיני עבודה.
