יורשים של חברי קיבוץ כפר מכבי שנפטרו תובעים את הקיבוץ בטענה כי הוא מעכב את הליך שיוך הדירות בקיבוץ ובכך מונע מהם לממש את זכויותיהם כיורשים לקבל את הדירה של הוריהם המנוחים. ביהמ"ש נדרש לשאלה האם מדובר בתביעה לסעד הצהרתי או סעד כספי לעניין תשלום אגרת ביהמ"ש.
הרקע
התובעים הינם יורשים של חברי קיבוץ כפר מכבי שנפטרו. עוד בחייהם של החברים המנוחים החל הקיבוץ בהליך שיוך הדירות לחברים בהתאם להחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל. לטענת היורשים, כעת משנפטרו החברים המנוחים, מעכב הקיבוץ בכוונה את השלמת הליך השיוך ובכך למעשה מונע מהם לממש את זכויותיהם כיורשים בדירת החברים המנוחים.
לטענת היורשים, הקיבוץ פועל בהתאם להחלטה שקיבל, לפיה בתקופה שממועד פטירת חבר הקיבוץ ועד למועד בו נחתם חוזה חכירה פרטני, הזכויות בדירת החבר חוזרות לקיבוץ הרשאי לנהוג בהן כרצונו עד להשלמת הליך הרישום בפועל מול רשות מקרקעי ישראל. משכך, לטענת התובעים, הקיבוץ מעכב בזדון את הליך הרישום בכדי להמשיך וליהנות מהזכויות, תוך שבזמן זה הוא מאפשר להם להתקבל לחברות בקיבוץ ולגור בדירת החברים המנוחים תמורת תשלום דמי שימוש. עוד לטענתם, הקיבוץ משכיר את דירת החברים המנוחים, תוך סירוב להעביר את דמי השכירות לידיהם, וזאת חרף היותם יורשיהם החוקיים של החברים המנוחים.
בהתאם לכך הגישו היורשים תביעה לביהמ"ש, בה דרשו שלושה סעדים, האחד ליתן צו המורה לקיבוץ למסור את החזקה בדירה לידי היורשים. לחילופין, ביקשו מביהמ"ש ליתן צו המורה לקיבוץ לשלם להם את דמי השכירות בדירת החברים המנוחים. וכן ביקשו היורשים מביהמ"ש סעד נוסף הנוגע להקצבת זמן סביר בו הקיבוץ יחויב להעביר לחברים כספים המגיעים להם כתוצאה מהליך שיוך הדירות.
היורשים הגישו את תביעתם ושילמו בגינה אגרת בימ"ש לפי סיווג של תביעה לסעד הצהרתי, אשר הינה אגרה נמוכה יחסית לאגרה המשולמת בגין הגשת תובענה לסעד כספי (בו משולמת האגרה בהתאם לגובה הסכום הנתבע).
משכך ביקש ביהמ"ש מהתובעים להבהיר מדוע מדובר בסעד הצהרתי ולא בסעד כספי לעניין תשלום האגרה. היורשים טענו כי הם שילמו אגרה עבור סעד הצהרתי, שכן עד לסיום הליך שיוך הדירות, אין הם יכולים לדעת מהו הסכום המדויק אותו צריך הקיבוץ לשלם להם בגין דמי השכירות, ועל כן הם מבקשים סעד הצהרתי שיורה על העברת הזכויות אליהם.
ביהמ"ש ביקש את עמדת המדינה, אשר טענה כי אין מקום לתבוע סעד הצהרתי במקום בו יכולים היורשים לתבוע סעד כספי בסכום מדויק, ועל כן יש לראות בתביעתם כתביעה לסעד כספי לעניין תשלום האגרה. מה גם, שהיורשים ידעו את הסכום בגין דמי השכירות בעבר ועל כן יכלו לתבוע לפיו.
דיון והכרעה
בפתח דבריו התייחס ביהמ"ש להוראת תקנות בתי המשפט, אשר מטילה את החיוב לשלם את אגרת ביהמ"ש בפתיחת ההליך המשפטי. המשמעות של אי תשלום האגרה היא מחיקת התביעה על הסף ועל כן ישנה חשיבות גדולה לשאלה האם האגרה שולמה כדין.
ביהמ"ש המשיך וסקר את ההלכה הפסוקה, לפיה סעד הצהרתי הינו סעד אשר לא ניתן לביטוי כספי, כאשר באם נתבע סעד הצהרתי אשר טומן בחובו תביעה כספית, יהיה על התובע לשלם את האגרה בהתאם לסכום הנתבע בלא קשר לסיווג התביעה על ידו כתביעה לסעד הצהרתי.
עוד ציין ביהמ"ש, כי בהתאם לדין תביעה למסירת חזקה בנכס תיכלל תחת ההגדרה של סעד הצהרתי לעניין האגרה, וזאת בכדי לא להכביד על כיסו של בעל הדין המבקש. יחד עם זאת, תביעה שאינה עוסקת בהעברה של נכס אלא בכסף, תידרש באגרה בהתאם לסכום התביעה.
יחד עם זאת, תביעה בה מבוקשים מס' סעדים, יידרש מגיש התביעה לשלם את האגרה לפי הסעד שעליו האגרה היא הגבוהה ביותר.
במקרה דנן, קבע ביהמ"ש, כי מדובר בתביעה כספית שהוגשה בכסות של סעד הצהרתי, שכן מבוקשים בה, בין היתר, תשלומים הקשורים בהליך שיוך הדירות, ועל כן על התובעים לשלם את האגרה בהתאם לסעד הכספי אותו הם מבקשים.
סיכום
לאור האמור, קבע ביהמ"ש, כי על התובעים לתקן את כתב התביעה ולציין בו את הסכום אותו הם תובעים, תוך שעליהם יהיה לשלם אגרה בהתאם.
ת"א (חיפה) 29638-04-17 – אבישי ואח' נ' קיבוץ כפר מכבי. פס״ד מיום 11/04/2018
