לאחרונה, צירוף מקרים, נזדמן לי לייצג בשני מקרים מעסיקים שעובדיהם שפוטרו בשל חשיפת גניבה (האחד חומרי הדברה והשני פרי) הגישו לבית הדין לעבודה תביעות לקבלת זכויות שונות ביניהן דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
כאן נביא פסק דין שעסק בזכויותיו של עובד שיוחסה לו גניבה ממעסיקתו.
מעשה שהיה כך היה:
בחברה המנהלת מרכז לוגיסטי (מרלו"ג) התברר בשלב מסויים כי קיימים חוסרים משמעותיים. הועלה חשד לאירועי גניבה שיטתיים, כתוצאה מכך ערכה המעסיקה בדיקות שונות ביניהן בדיקת מצלמות אבטחה. בעקבות הבדיקות הודה מחסנאי במעסיקה כי היה שותף עם נהג בחברה, הוא התובע, למעשי גניבה. תלונה נגד השניים הוגשה למשטרה ונפתחו נגדם תיקים פליליים.
במקביל הוזמנו השניים לשימוע שבו הכחיש התובע את מעורבותו בגניבות. לאחר זמן ובעקבות ממצאים נוספים הקושרים את העובד לגניבות נמסרה לעובד הודעת פיטורים. במועד הפיטורים עמדו לזכות התובע ימי חופש לא מנוצלים אותם תבע יחד עם דמי הודעה מוקדמת (משכורת חודשית אחת) ופיצויי פיטורים.
בבית הדין הכחיש התובע כל קשר לגניבות וטען שאין לסמוך על עדותו של המחסנאי ש"הינו עבריין, בעל עבר אלים ומכור לסמים ואלכוהול". עוד טען העובד כי הסרטונים אינם מוכיחים קשר שלו למעשי הגניבה וכי מדובר בראיות נסיבתיות בלבד.
הנתבעת מצידה טענה בבית הדין כי התובע לא הציג ראיות לסתור את ממצאיה ואלה מוכחים חד משמעית את מעורבותו של העובד בגניבות. הנתבעת טענה כי מהסרטונים ומחקירת המשטרה עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים שהתובע יזם את מעשי הגניבה ומכר את המוצרים הגנובים לגורמים שלישיים. מעשים אלו אף מהווים הפרה של הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים.
הנתבעת טענה כי פיטרה את התובע בשל ארועי הגניבה השיטתיים שהוערכו בסכום של -.153,574 ₪ - שווי הסחורה החסרה. החברה המשיכה וטענה כי היתה רשאית לשלול מהתובע את זכאותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת וכן לקזז מסכום ערך הסחורה הגנובה את פידיון ימי החופש שהגיעו לו.
בפסק הדין צויינה ההלכה לפיה: "כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל".
בענייננו נסמך בית הדין על הודאתו של המחסנאי לפיה מעל באמון מעסיקתו עת העביר מספר פעמים סחורה גנובה לתובע תמורת סכומי כסף משתנים בהתאם לאופי הסחורה שמסר לתובע. המחסנאי הודה שהתפתה להצעת התובע בשל חובות בהם היה שקוע עקב התמכרותו לסמים. בית הדין מצא שהודאתו של המחסנאי היתה כנה ובדרך זו חפץ ל"תקן" את התנהגותו הפסולה.
בנוסף להודאתו של המחסנאי, נסמך בית הדין על סרטונים שצולמו במצלמות המרל"ג מהם עולה התנהלות לא רגילה במקרים מסויימים, התנהלות חשודה של התובע ושל המחסנאי. כך גם הסתמך בית הדין על שיחות טלפון מוקלטות אותן ערכו התובע והמחסנאי לאחר חשיפת מעשי הגניבה והודאתו של המחסנאי בהן.
כאמור, התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. מנגד עתרה הנתבעת למתן סעד הצהרתי לפיו התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.
בית הדין הזכיר שאמנם לפי הפסיקה שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת תעשה במקרים קיצוניים ביותר בין היתר כיוון שעצם הפיטורים גם הם כשלעצמם מהווים עונש חמור. במקרה דנן קבע בית הדין כי לנוכח השיטתיות והתחכום, לנוכח מספר מעשי הגניבה ועוד "נופל מקרה זה בגדר המקרים הקיצוניים בהם יש לשלול מהתובע שיעור משמעותי (80%) מרכיב פיצויי הפיטורים ואת תמורת הודעה מוקדמת באופן מלא". בית הדין סבר כי לפסק דינו חשיבות גם בהקשר להרתעת אחרים, "למען לא יישנו מקרים מסוג זה בקרב עובדים ככלל ובקרב עובדי הנתבעת בפרט". בית הדין נימק את אי שלילת מלוא פיצויי פיטורים בתקופה הארוכה בה עבד התובע בנתבעת (10 שנים), את היותו עובד זוטר, את היותו בעל משפחה ואב לילדים.
לעניין תביעת הנתבעת לתשלום הנזק (שווי הסחורה הגנובה) שנגרם לה קבע בית הדין שלא היתה הלימה בין רשימות המוצרים שהיו חסרים במחסני הנתבעת ובין המוצרים שבשמם נקב המחסנאי, אלו שאותם על פי הודאתו העביר לתובע. על כן לא ניתן היה לקבוע מהו חלקו של התובע בחוסרים אצל הנתבעת. בית הדין גם התרשם כי חוסרים אצל הנתבעת נתגלו גם ללא קשר לאירועי הגניבה. זאת ועוד, נקבע כי הנתבעת לא הוכיחה מה שווי הסחורה החסרה. לאור הנ"ל נפסק כי "הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהסחורה המופיעה ברשימת החסרים היא זו שנגנבה ע"י התובע".
תובנות:
- שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מעובד הינו אקט חמור וקשה.
- מעסיק המתכוון לשלול מעובדו פיצויי פיטורים וכד' בשל גניבה שביצע העובד חייב לבסס חשדותיו על ראיות מוצקות.
- יוסף עוד, הצבת מצלמות במקום עבודה (לא בשטחים "פרטיים") מותרת ובלבד שלעובדים נמסרה על כך הודעה והם מיודעים לקיומן.
סע"ש 71663-11-17 א.א. נגד ליסקו-אטלס שרותי לוגיסטיקה בע"מ (27.9.19)
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי
