תביעה שהגישה אלתם עין השופט שהינה אגודה שיתופית העוסקת בייצור מוצרי תאורה וחברת בת שלה, כנגד חברות אשר קיבלו מהן שירותים בבקשה להרים את מסך ההתאגדות כנגד נושאי משרה המכהנים בהם ולחייבם באופן אישי בחובות החברות כלפי אלתם וחברת הבת שלה.
הרקע
התובעות הן אלתם עין השופט, שהינה אגודה שיתופית העוסקת בייצור מוצרי תאורה יחד עם חברת הבת שלה. בין התובעות לבין חברה משפחתית העוסקת בשיווק מוצרי תאורה התקיימו יחסי מסחר שנמשכו כ-40 שנה, במסגרתם מכרו התובעות מוצרי תאורה לחברה וזו שיווקה אותם.
לטענת התובעות, בעל מניות עיקרי בחברה, שהיה בנו של בעל החברה ונכנס לנעליו, ניצל את מערכת היחסים והאמון ששררו בין התובעות לבין החברה תוך שגרר את החברה למצב בו היא חייבת בחובות כבדים כלפי התובעות. לטענתן, בעל המניות שידר "עסקים כרגיל" בזמן שהחברה הייתה במשבר פינססי והמשיך להזמין מהתובעות סחורה כרגיל, תוך שכאשר חזרו השיקים של החברה אמר להן כי הוא מתחייב באופן אישי לתשלום עבור הסחורה. מצב זה הוביל לכך שלחברה לא היה כספים לשלם לתובעות עבור הסחורה וכך נוצרו החובות.
התובעות טוענות שיש להרים את מסך ההתאגדות הקיים בדיני החברות ולחייב את בעל המניות באופן אישי בחוב החברה כלפי התובעות. מסך זה הוא מסך מטאפורי אשר מפריד בין הונם של בעלי המניות לבין הון החברה ועסקיה. ס' 6 לחוק החברות קובע כי במצבים בהם נעשה שימוש פסול תוך הונאה או קיפוח נושה, ניתן להגיש בקשה לביהמ"ש אדר רשאי להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את בעלי המניות שהתנהגו בצורה פסולה באופן ישיר בחובות החברה.
מנגד טוענת החברה, כי בעל המניות מעולם לא התחייב באופן אישי לשלם את חובות החברה. כמו כן, טענה החברה כי התובעות ידעו שהחברה נמצאת בקשיים פיננסיים, זאת בשל כך שהן נתקלו בקשיים מול המערכת הבנקאית ובחזרות של שיקים, ואף ביקשו מהחברה בעקבות כך כי תבצע תשלומים במזומן בלבד.
בנוסף טוענת החברה, כי אין להרים את המסך כנגד בעל המניות, שכן אין הוא אחראי על ניהול החברה והוא פעל בתום לב ולא עשה כל מעשה כדי להונות את התובעות, ואף השקיע מכיסו כספים על מנת לחץ את החברה ממצבה.
דיון והכרעה
ביהמ"ש פתח דבריו בציינו כי הפסיקה הכירה בכך שאי גילויים של קשיים פיננסיים בהם שרויה החברה לנושיה עלולה להביא להטלת אחריות אישית כלפי בעל המניות, וזאת מכוח הפרת חובת הגילוי הנגזרת מהחובה לנהוג בתום לב במשא ומתן אשר לקוח מדיני החוזים. אולם, הנטל להוכחת האמור הוא נטל כבד ולא בקלות יחליט ביהמ"ש להרים מסך בשל כך.
בעניננו ביהמ"ש התרשם כי בעל המניות האמין בתום לב כי החברה יכולה לצאת מהקשיים אליהם נקלעה ואף השקיע מכיסו כספים על מנת לסייע לה לעשות כן. כמו כן קבע ביהמ"ש, כי התובעות ידעו על מצבה הפיננסי של החברה בעת שבוצעו העסקאות שגרמו לצבירת החוב, כאשר הן בחרו להמשיך ולספק לה סחורה. ביהמ"ש הוסיף לציין, כי התובעות ציינו כי החברה היא לקוחה מרכזית שלהן, ועל כן מסתבר לומר כי בשל כך ובשל מערכת היחסים ארוכת השנים בניהן, בחרו התובעות להמשיך לספק לה את הסחורה על מנת שלא תגיע לפירוק. על כן דחה ביהמ"ש את טענות התובעות בנוגע להרמת מסך מכוח מצגי שווא והסתרת מידע.
בנוגע להטלת האחריות מכוח התחייבותו האישית של בעל המניות לערוב לחובות החברה, ביהמ"ש הציג את הדין לפיו ישנה אפשרות להטיל אחריות אישית על נושא משררה מכוח התקשרות חוזית רק באם התקיים הסכם חוזי בין נושא המשרה לבין הנושה. יחד עם זאת, קיימת אפשרות להטיל אחריות אישית מכוח דיני הנזיקין באם יימצא כי אותו נושא משרה התרשל כלפי הנושה באופן אישי. על כן יש לבחון את המקרה לאור שני האפשרויות האמורות.
לעניין הטלת האחריות מכוח דיני הנזיקין קבע ביהמ"ש, כי התובעות לא עמדו ברף הנדרש כדי להוכיח שנושא המשרה התרשל או הפר את חובותיו כנושא משרה בחברה ועל כן לא ניתן להשית עליו אחריות לעניין זה. בנוגע להטלת האחריות מכוח התחייבויותיו לערוב באופן אישי לחובות החברה, קבע ביהמ"ש, כי מהעדויות עולה כי נושא המשרה סירב מספר פעמים לתובעות לחתום על הסכם ערבות אישית. כמו כן, קבע ביהמ"ש כי לא הוכיחו התובעות קיימו של הסכם ערבות בע"פ ועל כן לא ניתן להשית על נושא המשרה אחריות גם מכוח דיני החוזים.
סיכום
לאור האמור, דחה ביהמ"ש את התביעה וקבע שלא ניתן לחייב באחריות אישית את נושא המשרה בחובות החברה כלפי התובעות.
בנסיבות העניין לא עשה ביהמ"ש צו להוצאות.
ת"א (נצרת) 31954-06-14 – אלתם עין השופט אגש"ח נ' משה שאלתיאל בע"מ', פס״ד מיום 22/04/2018
