בית המשפט המחוזי מאמץ ענישה מרתיעה במקרה של קיבוץ אשר עשה שימוש של מוסך ללא היתר תוך הקמת מבנה לא חוקי. בית המשפט קבע כי המדובר במכת מדינה וכי יש להילחם באמצעות הענישה בעבריינות הכלכלית כך שלא תהיה כדאית.

(חוזר משרד עו"ד חגי שבתאי, שפירא מס' 08/09

לא ניתן לקבל לחברות באופן פסיבי על ידי התנהגות במקרה שיש "נתון אקטיבי" המעיד על כך שאין המדובר במערכת יחסים של "קיבוץ" ו- "חבר קיבוץ".

הטענה לחברות מכוח תקנה 2א' אינה שמורה רק עבור "בני אדם" - אותם יחידים אשר טוענים לחברות באגודות להתיישבות כדוגמת קיבוצים ומושבים, והיא יכולה להיות רלבנטית גם עבור "תאגידים" - אותן אגודות שיתופיות אשר טוענות לחברות באגודות מרכזיות למיניהן שכל החברים בהן הן אגודות שיתופיות.יצוין, כי בשנים האחרונות מתקיימים הליכי שיוך גם באגודות מרכזיות כדוגמת תנובה, ביטוח חקלאי, משקי תק"מ וכיוצ"ב.

חוזר משרד חגי שבתאי, שפירא מס' 4/2009
 

בימים אלה ניתנה החלטה של ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז חיפה בערר שהגישה נשר מפעלי מלט ישראליים על חיובה בהיטל השבחה אותו נדרשה לשלם בגין שטח שהיא איננה רשומה כבעלים שלו.

העוררת, נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ, (להלן: "העוררת" ו/או "נשר"), הינה הבעלים של חלק מהמקרקעין המצויים במתחם מפעלי נשר (להלן: "השטח שבבעלות נשר"). בסמוך לשטח שבבעלות נשר, נמצא שטח אשר יועד בעבר למסילת רכבת העמק ואשר בוטל ייעודו במסגרת אישור התוואי החדש של הרכבת.  שטח זה עבר בסוף שנת 2013 שינוי יעוד במסגרת תוכנית מתאר מכ/784 החלה הן על השטח שבבעלות נשר והן על שטח המסילה. בהתאם לתוכנית פורסם לוח שומה לפיו יחול היטל השבחה בגין התוכנית המשביחה על נשר וזאת הן על השטח שבבעלות נשר והן על שטח המסילה, שהינו בבעלות מדינת ישראל, כאמור.

בימים אלה ניתנה נכנסה לתוקפה החלטה 1448 המסדירה את המקרים בהם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) תיתן את הסכמתה להקמת מבני מגורים ארעיים להלנת עובדים זרים בישובים חקלאיים וכן עבור חוכרים חקלאיים נוספים.

על מנת להציב מגורים זמניים יש לעמוד בכל התנאים הבאים:

1. הצבת המבנים היבילים תעשה ככל הניתן בצמוד לתשתיות קיימות.
2. הסדרה תכנונית: תוכנית מתאר תקפה או אישור לשימוש חורג.
3. אישור תקף של משרד התמ"ת להעסקת העובדים והמפרט את מספרם ותוקפו.

הפקעת קרקע ע"י רשויות המדינה מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין. מקורה של חלק משמעותי ממערכת הדינים המאפשרת הפקעות בחקיקה מנדטורית שאינה שמה את הפרט במרכז. לאורך השנים, במיוחד לאחר חקיקת חוקי היסוד, ניכרת בפסיקה מגמה לחיזוק מעמדו הקנייני של הפרט בנוגע להפקעות.

דווקא בנושא התיישנות החקיקה המנדטורית היטיבה עם הפרט באופן שבמשך שנים רבות לא הוחלה התיישנות על תביעות לפיצויי הפקעה, פרט למקרה בו כספי הפיצוי הושלשו ע"י הרשות לקופת בית המשפט בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 16 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943.