חברי מושבים ומושבים, כמו הרבה מעסיקים אחרים, נעזרים בשירותיהם של חברות כח אדם בכדי לאייש תפקידים הן בצד המשקי והן בצד הקהילתי. עובדים אלו אינם מועסקים באופן ישיר על ידי המושב או חבר המושב ולא מקבלים ממנו את שכרם. עם זאת, במשך השנים הרחיבו בתי הדין לעבודה את אחריותו של מזמין שירותי כח האדם כלפי עובדי קבלן. פסק דין שניתן לאחרונה (5.7.20)* בבית הדין ארצי לעבודה דן בשאלת חובתו של מעסיק לקיים שימוע לעובד כח אדם בטרם יבקש את הפסקת הצבתו לעבודה אצלו. בשל חשיבותו של פסק הדין בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.
באותו עניין הוצב העובד לעבודה בחברת חשמל מטעם קבלן ניקיון חיצוני החל משנת 1990. העובד הועסק על ידי קבלן הניקיון וקיבל ממנו את שכרו. בשנת 2013 נטען כלפי אותו עובד, ששימש כממונה על עובדי הניקיון שהוצבו לעבודה בחצרי חברת החשמל בחיפה, כי דאג שכרטיס נוכחות של עובד אחר יועבר ויוחתם מבלי שאותו עובד נכח בעבודה. בעקבות טענות אלו הורה מנהל משאבי אנוש בחברת החשמל לקבלן הניקיון להפסיק לאלתר את הצבתו של העובד באתרי החברה עד לבירור הטענות כלפיו. בהמשך זומן העובד טלפונית לשיחה עם מנכ"ל חברת הניקיון במסגרתה הכחיש העובד את טענותיה של חברת החשמל כלפיו, אולם המנכ"ל מסר לו כי נוכח הוראת חברת החשמל לא ניתן להמשיך בהצבתו באתר של חברת החשמל, והוא ישובץ במקום עבודה אחר.
בתביעה שהגיש העובד כנגד הקבלן וחברת החשמל, דרש העובד, בין השאר, פיצוי בגין סיום הצבתו בחברת החשמל ללא עריכת שימוע. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל תביעה זו וקבע כי, אמנם, חברת החשמל לא הייתה המעסיקה של העובד, אך בהתחשב בנסיבות סיום העבודה, שיש בהן כדי להטיל רבב בעובד, כמו גם בעובדה שלקבלן הניקיון לא היו פרטים מספיקים על החקירה שהתנהלה בנוגע להחתמת הכרטיס ולנוכח תקופת ההצבה הממושכת של העובד בחברת החשמל, כללי הצדק הטבעי מחייבים שימוע משותף של קבלן הנקיון (המעסיק) ושל חברת החשמל (המזמין). בית הדין חייב את חברת החשמל והקבלן, ביחד ולחוד, לשלם לעובד פיצוי בסך של 30,000 ₪. על פסק דין זה הוגש ערעור על ידי קבלן הניקיון.
בפסק הדין בערעור קובעים שופטי בית הדין הארצי לעבודה כי זכות הטיעון המוקנית לעובד נשענת על מספר אדנים נורמטיביים, וביניהם זכותו של העובד לכבוד ולקניין.
בית הדין הארצי קובע כי נוכח מהותה ותכליתה של זכות הטיעון של העובד, יש להטיל גם על המזמין (המשתמש) את החובה לערוך שימוע לעובד קבלן, וזאת טרם קבלת החלטה שיש לה השלכה מהותית על זכויותיו על ידי המשתמש, ובמיוחד החלטה להפסיק את הצבתו של עובד הקבלן בחצרו של המשתמש. בית הדין מבהיר כי אין בהטלת חובה זו על המשתמש כדי לפטור את הקבלן המעסיק מזכות השימוע.
בית הדין מדגיש עוד כי אין משמעות הטלת החובה על המשתמש לערוך שימוע כאמור משום קביעה כי המשתמש הוא מעסיק במשותף של עובד הקבלן לכל דבר ועניין או אחראי גם לזכויותיו האחרות של עובד הקבלן - עניין שייקבע בכל מקרה לגופו. משמעות הטלת החובה כאמור היא שרואים במשתמש כמעסיק במשותף של העובד לעניין זכות הטיעון, וזאת גם באותם מקרים שבהם נקבע כי לא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין עובד הקבלן.
בית הדין קובע כי היקפה של החובה המוטלת על המשתמש תלוי במכלול נסיבות המקרה, ובין היתר מבלי למצות – בתפקידו של עובד הקבלן, במשך הצבתו של עובד הקבלן בחצרי המשתמש, בסיבות לסיום הצבתו של עובד הקבלן אצל המשתמש והשלכותיהן, כגון הטלת דופי ביושרו של עובד הקבלן, ובאפשרות כי נוכח סיום ההצבה גם יסיים עובד הקבלן את עבודתו. כך, אין דומה מקרה שבו תפקידו של עובד הקבלן לשמש כממלא מקום לתקופות קצרות, או שעבד תקופה קצרה אצל המשתמש, שבמהותה היא תקופת ניסיון, למקרה שבו עובד הקבלן הוצב במשך תקופה ממושכת אצל המשתמש; אין דומה מקרה שבו עניינה של ההחלטה היא שינוי לא מהותי בתנאי העסקתו של העובד, לבין החלטה שמשנה באופן מהותי את תנאי ההעסקה; אין דומה מקרה שבו ההחלטה על הפסקת הצבה מתקבלת עקב רה-ארגון או צמצום פעילות הקבלן במקום העבודה, לבין מקרה שבו נדרשת הפסקת הצבתו של עובד הקבלן מטעמים הקשורים להתנהלותו של עובד הקבלן, ובמיוחד עת מיוחסים לו מעשים חמורים. ומודגש כי בכל מקרה, עובד הקבלן זכאי לקבל הסבר להחלטתו של המשתמש, ולהגיב לה.
בענייננו, קובע בית הדין הארצי, מדובר בעובד שהועסק במשך 23 שנה בחצרי חברת החשמל. כמו כן, הסיבה לסיום הצבתו של העובד הייתה חשד במעורבותו במעשה חמור. לכן, היה על חברת החשמל לערוך שימוע לעובד, להציג לו את החשדות כלפיו, ולאפשר לו להתייחס אליהם ולנסות לשנות את החלטתה להפסיק את הצבתו בעבודה בחצריה. לאור האמור בית הדין דוחה את הערעור ומשאיר את הפיצוי על כנו.
* ע"ע (ארצי ) 47271-06-18 התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ - סמי הפוטה (פורסם בנבו, 05.07.2020)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
