ב- 26.8.21 פורסם באתר רשות המים "אוגדן כללים בדבר הכוונה לקבוע אסדרה חדשה בתחום אספקת המים לבית במרחב הכפרי". לאחרונה הסתיים הליך מתן הערות לאוגדן. המדובר בטיוטות של שורה של תיקונים לכללים קיימים וכללים חדשים.

האסדרה המוצעת מציעה לשנות את אופי הרגולציה לגבי אספקת המים לבית במגזר הכפרי, והיא צפויה להיות אדוקה יותר, בדומה לאסדרה במגזר העירוני.

במצב הקיים, בישובים מתוכננים, אגודת הישוב היא בעלת הרישיון מרשות המים, בין אם כצרכן מקורות ובין אם כמפיק עצמאי, והיא מספקת מים לשימושים השונים בתחומי הישוב, לפי הסדרים פנימיים.

 המגבלות על אספקת המים בישובים הכפריים כיום הינן רק בשני תחומים עיקריים, מהי "הכמות המוכרת" והדיווחים הרלוונטיים לגבי אוכלוסיית הישוב וכן תקרת תעריפים שלא ניתן לעבור אותה.

קרה לכל אחד שהוא בעלים של קרקע או נחלה חקלאית שיום אחד, התקבלה דרישה לתשלום מסוים מהרשות המקומית או מרשות המדינה. התשלומים האלה יכולים להיות מיסים, אגרות, היטלים או כל תשלום אחר. פעמים רבות, אנחנו לא יודעים בגין מה התשלום והאם הוא אכן חוקי, מה שיכול ליצור תסכול רב.

חלק מן ההיטלים שהרשות המקומית יכולה לדרוש הם היטלי פיתוח. בכתבה זו אסביר מהם היטלי הפיתוח, מתי ניתן לגבות אותם והאם ראוי לגבות היטלי פיתוח כאשר נחלה עוברת בירושה.

"היטלי פיתוח הם תשלומי חובה אשר נגבים על ידי רשויות מקומיות בזיקה לפעולות שאותן הן מבצעות להתקנתן ולאחזקתן של תשתיות מוניציפליות חיוניות. מערכות התשתיות הרלבנטיות העיקריות הן מערכות המים, הביוב, הניקוז והדרכים הציבוריות" (ע"א 7368/06 - דירות יוקרה בע"מ ואח' נ' ראש עיריית יבנה, מר צבי גוב-ארי ואח')

על מנת שרשות תוכל לגבות היטל, צריכה להיות לה הסמכה לכך בחוק.

רשות המים פרסמה לשימוע הציבור מכלול כללים לעניין הסדרת הספקת מים למרחב הכפרי.

מר יעקב צ'סנר מנהל תחום המים במשרדנו העביר למועצת רשות המים התייחסות מפורטת להצעה זו.

מלחמות הירושה מקורן ברוב המקרים ברגשות "קנאה" המקננים בנפשם של הילדים עוד מילדות. בכדי ליצור מחלוקת במשפחה צריך "מתלה" שיבעיר אש בשדה קוצים והדיון על הירושה הוא "זרז" מצויין בכדי להביא לפרץ רגשות כשההשלכות הן לדורי דורות.

עוד משחר בריאת העולם, בסיפור על אדם וחווה, אנו מוצאים כי הקנאה בין הילדים "קין והבל" הביאה לתוצאה טראגית. במשפחות רבות "המוות" בסיפור על קין והבל מסמל את המחלוקת שפורצת כתוצאה מקנאה כשכל המציאות נשברת לרסיסים ולבסוף לא נותר דבר, ממשפחה שלפני רגע היתה מאוחדת.

לאחרונה (13.9.21) פרסמה הנהלת רמ"י נוסח חדש לנוהל העוסק בשימושי תעסוקה במשבצות חקלאיות של קיבוצים ומושבים (37.21B).

הנוהל עושה בעיקר סדר בכל הפרטים הקשורים לנושא זה, מבהיר את עמדת רמ"י בחלק מהסוגיות שהתעוררו במשך השנים,  לעיתים בשינוי לנהלים הקודמים ותוך פגיעה באפשרויות העומדות לרשות הישובים. בחוזר זה נביא את עיקרי הנוהל, בחוזרים הבאים נתייחס גם לסוגיות שונות העולות ממנו.

הפעם אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על בניית בית שני ושלישי בנחלה ופיצול מגרשים במסגרת תכנון "הפרוייקט המשפחתי" וביצוע בנייה בחלקת המגורים בחיי ההורים ואחריהם.

תהליך קבלת החלטה לאפשר לילד לבנות בית שני בנחלה הוא מורכב וכרוך בתעצומות נפש מצד ההורים שחוששים מאוד מתגובות הילדים ומרגשות קנאה שעשויים להתעורר ולהביא חורבן על המשפחה.

זה בדיוק המצב שבו הורה "בא לברך ויוצא מקלל"! כמה משפחות התפרקו על המזבח של בניית הבית השני בנחלה, כמה אחים לא מדברים ביניהם בגלל שאחד קיבל את הזכות לבנות בית בנחלה, כמה דורות של משפחות נמצאים בנתק ומתגוררים באותו מושב כשהילדים והנכדים כלל לא מכירים אחד את השני ויותר מכך יש כאלו ששנאה תהומית מפרידה ביניהם שאולי ימות המשיח יוכלו לתקן והכל בגלל נחלה משפחתית.

בפרק ז' בקהלת של שלמה המלך נכתב כך: "טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ.   כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ".

קיבלנו עצה מדהימה משלמה המלך "יתרון הדעת תחיה את בעליה" כלומר, זה לא משנה כסף יש לאדם או נכסים או רצון להיטיב על הילדים או לאפשר להם לבנות בית בנחלה ולהיות קרובים ולהנות מגידול הנכדים, צריך לשים לב היטב למורכבות המשפחתית ולרגישות שקיימת אצל כל אחד מהילדים כאשר הורה מחליט לאפשר לאחד הילדים לבנות בית בנחלה המשפחתית ולכן "יתרון הדעת תחיה את בעליה" - צריך לחשוב היטב בטרם מאשרים בניה בנחלה או מקיימים דיון משפחתי על בניה.

בחודש דצמבר 2021 אמורה הממשלה לדון בעדכון סיווג יישובי העדיפות הלאומית במטרה לגבש החלטת הממשלה שתחליף את החלטת ממשלה 3738 מיום 15.04.2018.

משקל מדד הפריפריה במפת העדיפות הלאומית נקבע על פי מדידת הנפות אשר שיעור התושבים המתגורר בהם במצטבר אינו עולה על 25% מכלל אוכלוסיית ישראל.

באם יחול גידול באוכלוסיית הנפות היותר פריפריאליות יש סיכון שישובי הנפות הפחות פריפריאליות יגרעו ממפת אזורי העדיפות הלאומית.

סכסוכים רבים בין שכנים במושבים מתחילים כאשר ישנן הבנות רבות שנים בין שכנים אשר נעשות בעל פה. ההבנות נשמרות עד שמגיע יום בו אחד השכנים מוכר את זכותו בקרקע לאדם אחר אשר לא מוכן יותר לכבד את ההבנות הללו.

דוגמא לכך היא דרך משותפת בין חלקות סמוכות. זהו מצב בו כל שכן או אחד השכנים "תורם" חלק קטן משטחו על מנת ליצור דרך מעבר משותפת אשר תשרת את שני בעלי השטחים הסמוכים.

בשנים האחרונות מגיעים למושבים תושבים חדשים, רובם בעלי הון ומשאבים רבים, אשר קונים שטחים מהתושבים הוותיקים ולא מכירים בהסכמה ההדדית שהייתה בין מי שמכר להם את הנכס לבין התושב השכן.

התושבים החדשים, מבקשים היתרי בנייה ובונים גם בחלק ששימש עד כה כדרך מעבר. הדבר לא תמיד נעשה בתום לב ותוך התחשבות בצרכי התושבים הוותיקים אשר הסתמכו על הבנות רבות שנים.

דוגמא נוספת לסכסוך היא בעניין גבולות החלקה. במושבים רבים, טרם נעשתה פרצלציה ורישום מסודר של כל חלקה בפנקסי המקרקעין. התושבים מסתמכים על ההבנות שנעשו בניהם וכאשר מגיעים רוכשים חדשים, נוצרים סכסוכים סביב גבולות השטחים.

התושבים הוותיקים לרוב חוששים או שאין ביכולתם להתעמת עם התושבים החדשים והם נפגעים מהמצב כי נמנעת מהם דרך הגישה שלעיתים היא קריטית עבורם או שנגזל מהם שטח אשר שייך להם לפי הבנות רבות שנים.

בכתבה זו, יוסברו המושגים הנוגעים לדרך גישה כזו ויפורט מה ניתן לעשות על מנת לשמר את דרכי הגישה ואת גבולות השטח ללא תלות בזהות השכן.