בעת האחרונה נושא הבן הממשיך נדון רבות בבתי המשפט השונים. לאחרונה ניתן פסק דין חשוב בבית המשפט המחוזי בחיפה הדן ביחס בין זכות הבן הממשיך לזכויות אחרות הנוגעות במשק, כגון מכסת ביצים, וכן בסיווגה המשפטי של הזכות לעניין התיישנות תביעות בנושא.
סיפור המעשה:
למנחם ויונה (כל השמות- בדויים) המנוחים היה משק חקלאי בצפון הארץ ובו לול פעיל, וכן מכסה לגידול ביצים.
בשנת 1982 מינו בני הזוג את בנם שלמה לבן ממשיך בנחלה. בשנת 1984 החל שלמה לבנות את ביתו בנחלה. שני אחיו של שלמה, אהוד וחיים, זכו לנחלות במושב, ואח שלישי, יוסי, קיבל מגרש בהרחבת המושב. בשלב מסויים, האב מנחם הלך לעולמו.
בשנת 2005 דווחה למועצת הלול עסקה, לפיה האם יונה מעבירה את מכסת הביצים לבנה יוסי.
הבן שלמה הגיש תביעה נגד האם, ולפיה אין אפשרות להעביר את מכסת הביצים, שהרי היא צמודה לזכויות במשק, וכן מהווה המכסה אמצעי ייצור ומקור ההכנסה היחיד במשק. בפסק הדין, שניתן בשנת 2007, נקבע כי שלמה פעל כבן ממשיך עוד משנת 1984, ומינויו לבן ממשיך הוא הסכם בין ההורים לבינו. העברת מכסת הביצים ממשק אחד למשק אחר גודעת את מקור התוצרת של המשק, סותרת את ההסכם ומסכלת את קיומו, ולכן בטלה. עם זאת, נמנע בית המשפט דאז מלקבוע קביעות לגבי עצם הבעלות במשק, בלול ובמכסת הביצים.
התביעה הראשונה
בשנת 2017 הלכה האם יונה לעולמה. בסמוך לאחר פטירתה, הגישו יוסי ואהוד תביעות נגד שלמה, ותבעו כי צוואתה של יונה תקויים, ולפיה שלמה לא יהיה הבן הממשיך במשק, ולא יהיו לו זכויות בלול ובמכסת הביצים.
בד בבד, החליט בית המשפט קמא כי על סמך פסק הדין משנת 2007 שלמה רשאי לרשום את המשק ולקבל את ההכנסות ממכסת הביצים. עם זאת, קבע בית המשפט כי בתום ההליך יהיו זכאים הצדדים להתחשבן לגבי הכנסות אלה בהתאם לתוצאות ההליך.
בתוך כך, המתיחות בין האחים הגיעה לשיאים חדשים. כך, בית המשפט נתן צו הגנה הדדי האוסר על האחים מלהטריד איש את אחיו, לנהוג באלימות מילולית או להוציא מטלטלין מהנחלה.
ביום 11.12.2017 נתן בית המשפט לענייני משפחה בחיפה פסק דין החלקי (כב' השופטת ענבל קצב-קרן) אשר דחה על הסף מחמת התיישנות את תביעת יוסי ואהוד להצהיר כי זכותו של שלמה להירשם כבן ממשיך ביחס לנחלת הוריו בטלה, וכן דחה על הסף את תביעתם להצהיר כי יוסי הינו הבעלים של מכסת הביצים. בית המשפט פסק, כי מירוץ ההתיישנות במינוי בן ממשיך מתחיל עם מינויו של הבן הממשיך, ולכן יורשיה אינם יכולים לתבוע בעניין. בנוסף, קבע בית המשפט כי פסק הדין בשנת 2007 הכריע כבר בדבר כוונת ההורים במינוי שלמה כבן ממשיך, מהות ההסכמות ביניהם, והעברת מכסת הביצים, ולכן אין לשוב ולדון בכך.
על פסק דין חלקי זה ערערו יוסי ואהוד לבית המשפט המחוזי.
הערעור לבית המשפט המחוזי
המערערים טענו, בין השאר, כי פסק הדין משנת 2007 עסק במכסת הביצים בלבד, ובעלי דין נוספים- כגון רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית- נוספו להליך. בנוסף, רצונם האמיתי של ההורים היה לחלק את המשק או את שוויו בין כלל האחים, כפי שעולה מצוואות שונות שהוצגו.
לבסוף, בית המשפט מתעלם בפסיקת בית המשפט העליון, לפיה מכסת הביצים היא נכס נפרד מהמשק.
שלמה טען בתגובה, כי המערערים הודו בהליך הראשון כי הוא בן ממשיך ומונה כדין, וצודק בית המשפט קמא כי ישנה התיישנות שאינה מאפשרת דיון מחודש בנושא הבן הממשיך. בנוסף, צדק בית המשפט שקבע כי בהליך משנת 2007 נדונו עיקרי הדברים, ואין לשוב ולדון בהם. כמו כן, בית המשפט צדק כשקבע כי אמנם מכסת הביצים נפרדת היא מהמשק, אבל אם העברתה פוגעת בהסכם הבן הממשיך אין להעבירה ללא הסכמתו.
בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע ופסק, כי יש לדחות את הערעור.
בית המשפט (השופט ג'יוסי) העיר, כי יש לראות בתביעה הנוגעת למינוי בן ממשיך כ'תביעה במקרקעין'. זאת, מכיוון שמדובר בזכות 'חפצית' בקרקע, ואשר תביעה לגביה קשורה למצב הזכויות הקנייניות בקרקע או בחזקה עליה. משמעות הדבר היא, כי מועד ההתיישנות הינו 15 שנים במקרקעין שאינם מוסדרים, ו-25 שנים במקרקעין מוסדרים, במקום 7 שנים במקרים של התיישנות שאינה במקרקעין. יש לציין, כי שני השופטים האחרים בהרכב השאירו קביעה זו ב'צריך עיון', שכן בין כך ובין כך תביעתם של המערערים התיישנה.
כך או כך, קובע בית המשפט, בענייננו חלה התיישנות, שכן זו מתחילה כבר בשנת 1982, ולא בפטירת האם כאשר 'משתכלל' מינוי הבן הממשיך. לכן, חלף פרק הזמן המאפשר תביעה משפטית בנדון.
בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין משנת 2007 התייחס לעניין מכסת הביצים כחלק בלתי נפרד מהתחייבותה של האם כלפי שלמה כבן ממשיך.
בהתאם, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, וחייב את המערערים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דינו של המשיב, שלמה.
בסופו של יום, חשוב להדגיש שני דברים מרכזיים. האחד, סיווג נושא הבן הממשיך כ'זכות במקרקעין' לעניין ההתיישנות, מאריך את המועד האפשרי לתביעות בנושא, ומאידך יכול לחזק את המבקשים לדחות תביעות כאלו. השני, על אף שהלכה היא שהזכות למכסת ביצים היא זכות נפרדת מהמשק, הרי שבמקרים מסויימים ייתכן שבית המשפט יכרוך את הדברים זה בזה.
