עניינה של העתירה הינה טענה מטעם אגודת מי בקעת הנדיב (להלן: "העותרים"), נגד החלטת עיריית חדרה (להלן: "המשיבה"), בדבר סיווג מתקן לאגירת מי קולחין השייך לעותרים ונמצא בשטח המשיבה ותשלום הארנונה בהתאם לסיווג זה.
רקע:
העותרים מחזיקים ומפעילים מתקן המשמש לאגירת מי קולחין בבריכה פתוחה והעברתם בעזרת צנרת ומשאבות לשטחים חקלאיים סמוכים ולמתקנים אחרים. בעבר היה המתקן בשטח שיפוטה של המועצה האזורית מנשה ובשטחו של קיבוץ גן שמואל, אך בעקבות הסכם חילוף שטחים, עבר המתקן לתחום שיפוטה של עיריית חדרה. בתקופה בה היה המתקן בשטחה של המועצה האזורית מנשה, שילם הקיבוץ למועצה ארנונה עירונית בשל החזקת המתקן בתחומה, כאשר סיווג השטח היה אדמה חקלאית וחיובי הארנונה היו בהתאם (נמוכים יחסית). אעפ"כ, כאשר עבר שטח המתקן לעיריית חדרה, פיצלה המשיבה את תשלום הארנונה של המתקן למספר סיווגים שונים: שטח מבנה תעשיה, שטח מאגרי מים ובריכת טיהור פתוחים וקרקע תפוסה באזור תעשייה וחרושת, ולכן חיובי הארנונה היו בהתאם (גבוהים יחסית). עקב החלטה זו, פנו העותרים לבית המשפט במספר טענות: ראשית, בעת חילוף השטחים נקבע כי השטח משמש לשימוש חקלאי. שנית, השומה אינה סבירה שכן תשלום ארנונה המבוקש יוביל להפסד כלכלי לעותרים ולכן יאלצו לסגור את המתקן. שלישית, ישנה הפליה ביחס למחזיקים אחרים, שכן כאשר הקיבוץ היה נישום, דרישת התשלום הייתה קטנה בהרבה. לאור זאת נטען כי יש להחזיר את השטח לסיווגו הקודם וכן לבטל את חיוב הארנונה שהטילה המשיבה על העותרים בצורה ראטרואקטיבית. מנגד טוענת המשיבה כי היא סיווגה את שטח המתקן כיאה, ולא זו אף זו, כאשר יכלה המשיבה, היא העדיפה לסווג את שטחי המתקן כשטחים שעליהם חל תשלום ארנונה נמוך יותר.
דיון:
סעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), מקנה לעירייה סמכות להטיל חובת תשלום ארנונה על הנכסים שבתחומה. ההבחנה בין סוגי הנכסים, בין לפי מיקומם ובין לפי סוגי השימושים בהם, נתונה לשיקול דעת הרשות המקומית. אף ששיקול הדעת של הרשות המקומית בקביעת שיעורי הארנונה הוא רחב, על הרשות לפעול בהגינות, בתום לב, בסבירות, במידתיות, לשקול רק שיקולים ענייניים ולבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית. כדי לקבוע מהו התעריף לחיובו של כל נכס יש תחילה לברר מהו סיווגו הנכון. כך, על מנת לברר כיצד יחויב המתקן של האגודה, צריך לברר מהו השימוש שנעשה בו. כל הסיווגים שהוצעו על ידי הצדדים, אינם תואמים במדויק את השימוש שעושים העותרים בנכס. כדי לסווג את הנכסים שבמתקן יש לפעול לפי הוראות צווי הארנונה. תחילה יש לברר באיזה מאזורי העיר מצוי המתקן, לאחר מכן יש לברר מהו השימוש העיקרי שנעשה בנכסים ומהו השימוש המשני, בהתאם להגדרות שבצווים.
סיכום:
העתירה מתקבלת בחלקה, בית המשפט סיווג את שטחי המתקן כמבנה חקלאי וקרקע צמודה לשטח חקלאי.
את תשלום הארנונה הרטרואקטיבי ישלמו העותרים למשיבה לפי הסיווג של אדמה חקלאית כפי שחויב הקיבוץ.
העירייה תמציא לאגודה בתוך 30 יום דרישת תשלום מעודכנת.
העירייה תשלם לאגודה הוצאות הליך בסך של 25,000 ש"ח.
עת"מ(חיפה) 5045-11-18 מי בקעת הנדיב – אגודה שיתופית למים בע"מ נ' עיריית חדרה, פס״ד מיום 14/08/22
