אתמול (9.10.18) התקיים דיון בבית הדין לעניינים מינהליים בנושא הלישמניה, במהלכו הסכים משרד החקלאות, בהמשך להמלצת בית המשפט, להציג בפני העמותות את דרישות המתקן שיש להקים, לצורך החזקת בעלי החיים שנחשפו למחלת הלישמניה, לרבות כיסוי המתקן בבד אטום שימנע את כניסת הזבובים, מעבירי המחלה. המשמעות בפועל של הקמת מתקן זה היא שבעלי החיים ישהו בו לכל חייהם בבידוד, ולא ניתן יהיה למוסרם למשפחות מאמצות. על העמותות לתת מענה במתקן זה גם לנושא צער בעלי החיים של הכלבים המוחזקים אשר אינם יכולים לצאת מהמתקן, ולמנוע את הידבקות בני האדם שיטפלו בבעלי החיים שבמקום.
על אף עמדת העמותות, משרד החקלאות עומד על דעתו כי בעלי החיים שבמקום מהווים סכנה לבריאות הציבור ולבריאות בעלי החיים, ועלולים להפיץ את המחלה בחלקים נוספים בארץ. על כן, לדעת מומחים ממשרדי הבריאות והחקלאות, בכירים באקדמיה ובמכון הווטרינרי וכן רופאים המומחים בבריאות הציבור יש להמית את בעלי החיים שנחשפו למחלה במתקן של עמותה בצפון הארץ.
תחילתו של הסיפור אירע לפני כשלושה חודשים, כאשר פינו מפקחי משרד החקלאות עשרות כלבים וחתולים ממתקן של עמותה בצפון הארץ שהוחזקו בתנאים מחפירים ובניגוד לחוק צער בעלי חיים. עוד בזמן הפינוי, ראו המפקחים כי בעלי החיים במתחם סובלים מתחלואה ומבעיות גופניות קשות. בעלי החיים הועברו למתקן מוגן של משרד החקלאות לצורך טיפול. במתקן המשרד, נתגלה כי רוב בעלי החיים נגועים בטפיל לישמניה אינפנטום הגורם ל-"לישמניאזיס ויסצרלית". יצוין כי אין מדובר בטפיל הלישמניה שגורם ללישמניאזיס של העור, שושנת יריחו, כי אם במחלה קשה ומדבקת לבעלי חיים ולבני אדם, שפוגעת באיברים פנימיים עד כדי מוות, ומסוכנת במיוחד לתינוקות ולאוכלוסיות עם מערכת חיסונית מוחלשת.
בתחילת שנות ה-2000 נפטר תינוק כתוצאה ממחלה בעקבות הידבקות מהטפיל. ככלל, טפיל זה אינו נפוץ בכל הארץ, אך הוא עלול לעבור מחיות נגועות אל בני האדם ולבעלי חיים אחרים דרך זבובי חול. זבובי החול המעבירים את הטפיל נמצאים כמעט בכל הארץ, כך שקיימת סכנה להפצת המחלה לאזורים שעד כה היו נקיים ממנה. שימוש בתכשירים ובאמצעים הדוחים חרקים מפחית את הפצת הטפיל, אך אינו מונע אותו. טיפולים תרופתיים בבעלי החיים חולים או נשאים של הטפיל, גם הם אינם מונעים הדבקת זבובי חול בטפיל זה.
יתר על כן, מחלת הלישמניה הויסצרלית אין אפשרות מניעה וגם טיפול תרופתי ארוך בתרופות המשמשות כיום כנגד המחלה לא מרפא את החולים לחלוטין, אלו נשארים נשאים ועלולים להדביק את האחרים. בנוסף, אין עדות בספרות המקצועית לתחלואה כל כך נרחבת בטפיל לישמניה אינפנטום בקבוצה מרוכזת של בעלי חיים במקום אחד, במיוחד בקרב חתולים, דבר שהגביר את החשש במשרדי החקלאות והבריאות לפוטנציאל הפצת המחלה.
גם הבדיקות הקיימות אינן מאבחנות בצורה מדויקת את הנגיעות בטפיל, כך שבעלי חיים הנושאים את הטפיל עלולים להיות מאובחנים כשליליים, ולסכן את בריאות בני האדם ובעלי החיים. בהתאמה לכך, כדי למנוע את הפצת המחלה בארץ ואת הדבקתם של בני אדם ובעלי החיים בריאים בטפיל, לאחר התייעצות עם משרד הבריאות, בכירים באקדמיה ובמכון ווטרינרי וכן רופאים המומחים בבריאות הציבור, הוחלט להמית את בעלי החיים שבמקום.
ההחלטה התקבלה לאחר דיונים רבים ובכובד ראש מתוך הבנה כי העברת בעלי החיים לאימוץ מהווה סכנה ממשית לבריאות הציבור, בעיקר לאוכלוסיות בסיכון עם מערכת חיסונית מוחלשת ותינוקות, למרות הרצון להציל ולשקם את בעלי החיים שחולצו, התגבשה עמדה משותפת למשרדי החקלאות והבריאות על פיה יש להמית את בעלי החיים הנגועים, בעקבות החשש לבריאות הציבור ובמטרה למנוע את התפשטות המחלה. כאמור, בהתאם להמלצת בית המשפט, הגורם המוסמך במשרד החקלאות יבחן את האפשרות של העמותות להקים מתקן מבודד העומד בדרישות שיציב לשם כך.
