בין לי ליליה לואיס (להלן: "התובעת") לבין קרן המילואים חברי קיבוץ יזרעאל אגודה שיתופית בע"מ (להלן "הנתבעת") נתגלתה מחלוקת בדבר כספי העיזבון שהותירה אחריה אימה של התובעת. כל צד טען כי הזכאי לכספי העיזבון ומכאן התביעה.
רקע:
על שמה של אמה של התובעת, שהייתה חברת קיבוץ עמק יזרעאל שהלכה לעולמה, הייתה קרן השתלמות שנפתחה עבורה על ידי הקיבוץ, כחלק מהסדרים פנימיים שנועדו להבטיח תשלומי פנסיה לחברי הקיבוץ. במהלך חייה של אם התובעת, חתמה היא על מסמך לפיו ברצונה להעביר את כספי קופת הגמל הרשומה על שמה לידי התובעת. לאחר מות האם, נשלחו מכתבים לתובעת מטעם אלטשולר שחם, לפיהם גם התובעת וגם הנתבעת, רשומות כמוטבים על הכספים בקרן של המנוחה ולכן עליהן להגיע להסדר משפטי על מנת לטפל במקרה ולהבין מי הזכאית למשוך את הכסף הצבור בקרן. בטענתה, העלתה התובעת כי אמה המנוחה מינתה אותה כמוטבת יחידה בקרן ולכן הזכות בכספים שייכת לה.
מנגד טענה הנתבעת כי המנוחה חתמה על כתב הרשאה לפיו היא המוטבת בקרן. הנתבעת הסבירה שלצורך יצירת מקור פנסיוני לקיבוץ, כמתחייב מתקנון הקיבוץ, מפקיד הקיבוץ עבור חבריו סכומים בקרנות מסוגים שונים. הקיבוץ לא יכול להיות עמית בקרן השתלמות ולכן כדי להנות מזיכוי מס, מפקיד הקיבוץ סכומי כסף בקרנות על שמם של חבריו. הקיבוץ מושך כספים אלו ומשתמש בהם על פי שיקול דעתו לצרכיו. בהתאם לכך, ערך הקיבוץ הסכם עם כל חבריו, ובכך גם עם המנוחה, בו הובהר להם כי הכספים בקרנות אינם שייך לחברי הקיבוץ באופן אישי, אלא לקיבוץ עצמו. עוד טען הקיבוץ, כי בהסכמים נקבע שבמקרה ובו חבר קיבוץ הולך לעולמו, יועברו כספי הקרנות אל הקיבוץ כחלק מקרנות הביטוח הסוציאלי שלו.
דיון:
בית הדין קבע כי הכספים שהפריש הקיבוץ לנתבעת ואשר נרשמו על שמה של המנוחה, הינם בגדר הפקדה 'טכנית' במהותה שלא קשורה קשר ישיר לעבודת החבר וותקו כשכל מטרתה ליצור מקור כספי עבור כלל חברי הקיבוץ. הכספים שהופקדו על שם המנוחה לא נועדו לתשלום פנסיה אלא נועדו להוות מקור כספי במקרה שהקיבוץ יופרט ולא יהיה קיבוץ שיתופי ומי שיגיע לגיל פנסיה יוכל לקבל פנסיה. קרן המילואים נהגה כפי שנהגה מול כל חברי הקיבוץ, בהתאם לנוהג שהיה קיים בקיבוץ באותן שנים. לא נפל פגם בהתנהלות הקיבוץ וקרן המילואים בנוגע להסכמים עליהם חתמה המנוחה. הקיבוץ באמצעות קרן המילואים פעל לטובת ולרווחת חברי הקיבוץ.
בנוסף, התובעת לא הוכיחה כי היא מונתה כמוטב יחיד בקרן. מעבר לכך, התובעת אף אינה זכאית לזכויות בקרן כיורשת, לאור סעיף 147 לחוק הירושה ובהתחשב בכך שלא הוגש כל מסמך לפיו המנוחה התנתה שהכספים שהופרשו לנתבעת שייכים לעיזבון, הרי שהכספים המופקדים בקרן אינם חלק מהעיזבון. על כן, מדובר בכספים השייכים לקרן המילואים.
סיכום:
התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.
ק"ג(ת״א) 1482-04-19 לי ליליה לואיס נ' אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ, פס״ד מיום 28/03/22
