בלי לזלזל בהישג של הקפאת התקנה המורה על הפקדה חודשית לטובת העובדים הזרים (עו"ז) בחקלאות, לגופו של עניין ומצד המהות – לא זה העיקר.
הדבר הראוי הצודק וההכרחי הוא ביטול מוחלט של זכאות עו"ז לפנסיה ופיצויי פיטורים אלה לצד עוד שינויים (שיפורים), נדרשים.
לגופו של עניין, הדין שהוחל בעניין פנסייה ופיצויי פיטורים לגבי עו"ז אינו עולה בקנה אחד עם הרציונאל שלשמם נקבעו שני אלה, הראשון בצו ההרחבה בחקלאות ומאוחר יותר בצו הפנסיוני הכללי והשני בחוק פיצויי פיטורים.
בקצרה: החובה שהוטלה על מעסיקים להפקיד לטובת עובדיהם שיעור מסויים משכרם לקופת פנסיה נועדה להבטיח כי בערוב ימיו עובד יוכל להתקיים בכבוד וללא צורך להיות תלוי בקופה ציבורית, בתקציב המדינה. אגב, הביטוח הפנסיוני בישראל מורכב משני רבדים, הראשון הוא קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי והשני תשלום חודשי מקופת הפנסיה. ברור שלגבי עו"ז אין לרציונאל זה רלוונטיות היות והעו"ז יגיע לגיל פרישה מעבודה, בארצו, בעבור עשרות שנים מתום תקופת שהייתו בישראל. זאת גם הסיבה שהמדינה לא לוקחת אחריות על עו"ז בהקשר לקצבת ביטוח לאומי.
לעניין החובה לשלם לעו"ז פיצויי פיטורים: גם כאן אין הרציונאל שהוביל לחובה לגבי עובדים ישראלים חל לגבי עו"ז. עו"ז מגיע מראש לתקופה קצובה ואין לו ואין למעסיקו אפשרות חוקית להמשיך את יחסי העבודה ביניהם. המעסיק אינו מפטר עו"ז בתום תקופת חוזה העבודה. העו"ז מפסיק עבודתו בישראל בשל הוראות חוק הכניסה לישראל.
אכן ביטול (או דחיית) החובה להפקדה חודשית בקרן יש בה הקלה (וד"ל) ברם החובה כפי שתוארה לעיל קיימת גם קיימת. החובה לתשלום פיצויי פיטורים ופנסיה נאכפת ע"י יחידת האכיפה שבמשרד העבודה והיא גם נתבעת במקום בו מוגשת תביעה אזרחית ע"י העו"ז.
אשר על כן, מתבקש, לא ביטול של חובת ההפקדה החודשית אלא ביטול מוחלט של החובה לשלם רכיבים אלה ואחרים: דמי הבראה, סבסוד עלות מגורים, סבסוד הביטוח הרפואי וההטבות מכ̇ח צו ההרחבה בחקלאות שנועדו במקור להיטיב עם עובדים ישראלים. כל הנ"ל עולים כדי 2,300 ₪ לחודש.
זהו המאבק הנדרש (לא דחיית תשלומים): הוזלת עלות העבודה מהדין.
