שוק התוצרת החקלאית בישראל כולל יותר ויותר מוצרים המגיעים ממדינות שונות בעולם, בהן רמות שונות של פיקוח, מבלי שלצרכן הישראלי תהיה יכולת כלשהי לדעת היכן ובאיזה תנאים גדל המזון שהם צורכים. בשבוע האחרון התכנסו ראשי הארגונים החקלאיים לדיון בו הוסכם לקדם מהלך משותף שיוביל לחקיקה המחייבת סימון של ארץ המקור בתוצרת חקלאית טרייה, מיובאת ומקומית, הנמכרת בתפזורת, בנקודות המכירה. "אנו מאמינים כי טובת הצרכן דורשת הצגת כלל המידע המדויק והמלא לגבי כל מוצר, לרבות ארץ המקור ממנה הגיע, כפי שנהוג ומחויב במוצרים ארוזים, וזאת על מנת לקדם שקיפות בפני הצרכן הישראלי ולאפשר לו בחירה מושכלת במעמד הרכישה".
נציגי משרד החקלאות, התאחדות חקלאי ישראל, מועצת הצמחים, ראשי הארגונים החקלאיים, ביניהם ארגון מגדלי הירקות, ארגון מגדלי הפירות, ארגון מגדלי העופות, ארגון מגדלי הבקר לבשר וגורמים מובילים נוספים בחקלאות הישראלית התכנסו בשבוע האחרון לדיון בצעדים משותפים להרחבת השקיפות בפני הצרכן, בכל הנוגע למקורה של תוצרת חקלאית טרייה כגון ירקות, פירות, דגים בשר ועוד. הכנס, שהתקיים ביוזמת ארגון מגדלי הדגים בישראל, עסק בשאלת יכולת הצרכן להבחין בין מוצרים רגישים, הנמכרים בתפזורת, לאור השונות ברמת הפיקוח, בין מדינות שונות בעולם.
הדיון, בהובלת סמנכ"ל משרד החקלאות אורי צוקבר, התמקד בפער הקיים כיום בין נכונות הצרכן הישראלי להעדיף מוצרים מקומיים, לבין חוסר היכולת להבחין בין מוצרים אלה לתוצרת מיובאת, בנקודת המכירה.
אורי צוקבר, סמנכ"ל משרד החקלאות: "משרד החקלאות מנסה כבר תקופה ארוכה לבחון דרכים לקידום וביסוס הייצור החקלאי הישראלי. בבסיס המהלך שמוצע כאן עומד הצורך בהגנה על הצרכן הישראלי וקידום שקיפות ויכולת עקיבות אחרי תוצרת חקלאית טרייה הנמכרת לציבור. הסימון הוא כלי לצרכן, שבעזרתו אפשר בהמשך לבדל ולהבליט יתרונות של מוצר ישראלי. זהו מהלך שרלוונטי היום לדגים לפירות ולירקות, אבל יהיה רלוונטי בקרוב גם לבשר, לחלב, לביצים ובהמשך אולי גם לעופות וברור לנו שזה צריך להיות מהלך משותף של הארגונים החקלאיים, שמשרד החקלאות יירתם לסייע לו.
אבו וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל: "אנחנו עומדים כיום מול מערכת שלא מכירה בלגיטימיות של הגנה על החקלאות הישראלית ומקדמת גישה של הסרת מכסים והגדלת היבוא כדי להפחית את יוקר המחיה, למרות שהתוצאות בשטח מעידות שגישה זו לא משיגה הפחתה משמעותית במחיר לצרכן ורק גורמת להרס של ענפי חקלאות. מכיוון שאנחנו יודעים שיש הבדל ברמת הפיקוח ואיכות התוצרת, בין ישראל למדינות אחרות מהן מגיעה אלינו תוצרת חקלאית, טובת הצרכן מחייבת שיהיה סימון ברור ובולט של ארץ המקור, על כל התוצרת החקלאית, הישראלית והמיובאת.
אלי שריר, מנכ"ל ארגון מגדלי הדגים בישראל: "אנחנו נתקלים כל הזמן בשאלה איך ניתן לזהות את מקור הדגים בנקודת המכירה. מסקר שערכנו לאחרונה, באמצעות מכון גאוקרטוגרפיה, בקרב צרכני דגים, עולה שמחצית מהמשיבים ענו שהם מייחסים חשיבות לארץ המקור ממנה הגיע המוצר שהם רוכשים, כאשר מדובר בתוצרת חקלאית טרייה. כשבדקנו חקיקה משווה במדינות שונות בעולם, גילינו שבארה"ב, קנדה והאיחוד האירופי קיימות תקנות שונות שמחייבות סימון ארץ המקור בתוצרת חקלאית טרייה הנמכרת בתפזורת. המטרה המרכזית שלנו היא לאחד כוחות וללכת על מהלך משותף, של המגזר החקלאי כולו, לטובת הצרכן הישראלי "
אורנה סנדל, מועצת הצמחים: "זה מרגיש קצת מוזר שצריך בכלל לומר את הדברים האלה. זו בעיה שמשותפת לכולנו. אנחנו יודעים שיש הבדלים משמעותיים ברמת הפיקוח בין מדינות שונות, למשל בנושאים כמו שאריות חומרי הדברה ועוד, אבל כרגע כל ניסיון לעורר מודעות לתוצרת חקלאית "כחול - לבן" נדון מראש לכישלון, כאשר במעמד הרכישה הצרכן עומד מול דוכן שבו מוצגים מוצרים ממדינות שונות ואין לו את הכלים להבחין ולדעת מאיפה הגיעו כל עגבנייה, תפוח, או פלפל. הרי גם אם הוא היה רוצה לקנות תוצרת ישראלית, מסיבות של איכות, פטריוטיות או כל סיבה אחרת, אין לו את היכולת לעשות את זה, כל עוד אין סימון ברור על המדפים".
משה ברוקנטל, מנהל ענף הפירות, מועצת הצמחים: "משרדי החקלאות והכלכלה יצאו במהלך לסמן את התוצרת הישראלית וזה מהלך מבורך אבל הוא לא ריאלי לוגיסטית, כשמדובר במוצרים כמו פירות וירקות ולכן אנחנו צריכים לקדם כמה שיותר מהר מהלך של סימון על המדפים, של כל התוצרת החקלאית הטרייה".
אורן ברנע, ארגון מגדלי הירקות: "לחקלאות הישראלית יש יתרון איכותי מובהק בירקות ויש לנו מוניטין טוב. אנחנו לא מבקשים לחסום יבוא אלא לשקף את היתרון הזה לצרכן באמצעות כלים שיאפשרו לו לבצע החלטה מושכלת במעמד הרכישה".
עמרי שרון, מנכ"ל ארגון מגדלי הבקר לבשר: יש עניין נוסף שיהיה צריך לתת עליו את הדעת וזה מוצרים שמגיעים לארץ ועוברים כאן תהליך מסוים שלאחריו הם בעצם זכאים לסימון של "מוצר ישראלי" זה נכון לגבינות שמיובאות ונארזות כאן ונמכרות כמוצר מקומי, זה נכון לטלאים שמגיעים לארץ ושוהים כאן כמה חודשים לפני המכירה שלהם ונחשבים לבשר ישראלי, כשהצרכן כלל לא יודע שמדובר בבשר מיובא".
עופר אריאל, שולחן מגדלי הבננות, ארגון מגדלי הפירות: "ראינו כבר שמה שעובד זה חוק, כמו חוק סימון המחיר. אנחנו צריכים להתחבר למה שקיים כבר ולהשתמש בו ולהצמיד את סימון ארץ המקור לסימון המחיר. אפשר להניח שרשתות השיווק יתנגדו למהלך כזה ויש להן כוח פוליטי. מבחינתן לא כדאי לסמן את המוצר המיובא, כי יקנו אותו פחות".
יאיר ריינמן, יו"ר שולחן הארגונים הכלכלים הקיבוציים: "סימון ארץ מקור פותר בעיה מאוד מצומצמת, אבל זה לא אומר שהמהלך לא נכון, או לא נחוץ, אלא שעל בסיסו צריך לבנות מהלכים נוספים של בידול וקידום ולייצר שיח על איכות, לוקאליות, ערכים וכד'".
מבשרת נבו: ריפבליק יועצים: "אנחנו, כנציגי החקלאים, צריכים להכין את עצמנו ליום שבו ייכנסו לכאן יותר ויותר מוצרים מחו"ל ולנקוט בצעדים שיבטיחו את יכולת ההתמודדות של החקלאי הישראלי עם מצב כזה. לאחרונה עלה נושא פתיחת יבוא ללא מכס על תוצרת חקלאית מארה"ב וזו מגמה שכנראה תלך ותתגבר".
עו"ד גיל עוז, משרד עוז כוחן בטשא לוטן עינב ושות': "אין ויכוח לגבי הבדלי האיכות בין התוצרת החקלאית הישראלית לזו המגיעה ממדינות אחרות ולכן טובת הצרכן מחייבת סימון המציין את ארץ המקור ממנה הגיע המוצר, באופן ברור וקריא בנקודת המכירה. בדקנו חקיקה דומה בארה"ב, קנדה והאיחוד האירופי וכן את התקנות הקיימות כיום בארץ ואנחנו מוצאים שבמדינות שונות בעולם קיימת חקיקה שמחייבת לתת בידי הצרכן את המידע הזה, במיוחד כאשר מדובר בתוצרת חקלאית טרייה, שרובה הגדול חוסה תחת ההגדרה החוקית של 'מוצרים רגישים'".
בסיום הכנס הוקם צוות שיפעל לצד התאחדות חקלאי ישראל ויוביל את המהלך לסימון ארץ מקור בכלל התוצרת החקלאית הטרייה.