כשכתב אהוד מנור את השיר "רק בישראל", הוא תיאר דברים ייחודיים שאין אותם באף מקום בעולם ואשר אותם נמצא רק בישראל, אך אם נקרא את מילותיו של השיר שנכתב לפני שנים רבות נגלה ששינוי התרחש בחלק ניכר מהדברים שנכתבו בזמנו על ידי אהוד מנור שהיה פזמונאי מהחשובים בארצנו ואשר הלך בטרם עת.
הקיבוץ והמושב המוזכרים בשירו, הם אכן ייחודיים לישראל ואינם קיימים בארצות אחרות בעולם, אך האם התוכן של הקיבוץ והמושב השתנה?
ההתיישבות השיתופית הכוללת, מושב שיתופי, כפר שיתופי, מושב עובדים וקיבוץ אכן ייחודיים לישראל, אך הם נמצאים בעיצומו של שינוי חברתי, ארגוני, כלכלי ומוניציפאלי.
בקיבוצים המתחדשים קמו מודלים שונים של התארגנויות שחלקם הגדול נבעו ממצוקה כלכלית, אך לא רק ממנה. המודל של שכר דיפרנציאלי, קרי שלא כולם מרוויחים שכר שווה פועל כבר במרבית הקיבוצים ובלא מעט מהם כבר קיימים מודלים של "חברות עם עצמאות כלכלית". יש לציין כי עדיין נותר "הזרם השיתופי" השומר על המודל השמרני, מודל שחברים בו בעיקר קיבוצים מבוססים מאוד שמעדיפים לשמור על המודל ההיסטורי. תהליכי השינוי בקיבוצים שהפכו ל"קיבוץ המתחדש" הם ארוכים ומחייבים בניית בסיס הסכמות רחב ככל שניתן, תוך התחשבות בקבוצות שעלולות להיפגע מהשינוי. במרבית הקיבוצים שעברו שינויים ארגוניים , דאגו לרווחת הפרט הנזקק, לחברים הוותיקים ודאגו לשמור על הקהילתיות שלהם המאוגדת כקואופרטיב (אגודה). בחלק קטן מהקיבוצים ביצעו הרחבות, אך תהליך זה הופסק מסיבות פנימיות של קשיים בקליטה של אוכלוסייה שאינה חברה באגודה הוותיקה, אך באה לקיבוץ מתוך עניין באיכות החינוך ואיכות חיים של קיבוץ. בנוסף על קשיי קליטה אלו באו החלטות מועצת מקרקעי ישראל שגרמו לעצירה כמעט מוחלטת של קליטה באמצעות הרחבות. הקליטה במרבית הקיבוצים נעשית באמצעות קליטה לחברות במודלים שצוינו. אין זה אומר שזה קל יותר, שכן מרבית חברי הקיבוצים חיו שנים רבות חיי צניעות בבתים צנועים, ללא רכב צמוד ליד הבית ועתה בסמיכות לביתם גרים משפחות בהרחבות, או חברים עם עצמאות כלכלית בבתי מידות עם שתי מכוניות ליד הבית , דבר שבהחלט יכול להוות גורם לחיכוך. קליטה נכונה מחייבת גם את הכנת הקולטים ולא רק מיון הנקלטים שכן עם הקליטה הופכים הנקלטים לאזרחים שווי זכויות בקהילה למרות שזה מקרוב באו. קליטה נכונה , קרי בניית חזון משותף יכולה להפוך את הקהילה לתוססת, פעילה לטובת כולם.
במשק המשפחתי (מושב וכפר שיתופי) לכאורה הקליטה בהרחבות יותר פשוטה, שכן מראש כולם בעלי רכוש וכל משפחה בונה את ביתה לפי משאביה, אך לא תמיד זה עניין של משאבים.
קליטה של משפחות חדשות בקהילה יכולה להיות מנוף לפיתוח חברתי-קהילתי, אך גם יכולה להוות מקור לכיסוח, כאשר אין הכנה נכונה של הקולטים ואין קליטה אמיתית של הנקלטים.
קליטה של משפחות מביאה להצערת הקהילה, לחיזוקם של שירותים קיימים כמו גנים, מעונות, תנועת נוער, מרפאה ועוד. המשפחות החדשות תורמות לחיי התרבות ולחיי הקהילה.
ההחלטה לקלוט מצריכה שינוי ארגוני, תקנוני והקצאת משאבים והדבר מחייב סיוע וליווי של המועצה האזורית שכן קהילה מסוכסכת היא קהילה לא בריאה ובסופו של דבר בעיותיה יגיעו לפתחה של המועצה ועדיף שתעשה על ידי המועצה השקעה בפיתוח קהילתי מאשר טיפול מאוחר במתחים שנוצרו ואשר הופכים מהר מאוד את קהילה לקהל של אנשים הזרים זה לזה.
הקיבוץ והמושב, אכן רק בישראל, עדיין קיימים עם שינויים, שינויים שעשויים להביא לחוסן כלכלי וחוסן קהילתי בהיערכות נכונה ובהבנה שבבניית קהילה יש להשקיע משאבים של זמן, כוח אדם וממון, שכן זו השקעה שווה לטווח ארוך.
