הבלוג של דודו קוכמן
פורסם ביום : 02/06/2012
עידן "הכפר הקטן" שבו המדיה מביאה לסלון ביתנו מידע עדכני על התרחשויות בקצה אחר של העולם, הופכת כל בעל סמרטפון לעיתונאי בפוטנציה, ויכולת זו מאפשרת לחשוף דברים שעד העשור האחרון היו נסתרים מעיני הציבור והיום מחייבות כל אחד ובוודאי את אלה המופקדים על הגנתו, ביטחונו, רווחתו של הציבור לחשוב היטב איך לנהל את המערכה, כך שלא רק תיעשה בצורה ראויה, אלא גם תיראה בעיני ציבור הצופים בארץ ובעולם ככזו.ראשי ממשלות ישראל בעבר ובהם בן גוריון, גולדה מאיר או אשכול , לו היו עומדים היום לבחירה, לא בהכרח שהיו נבחרים שכן לבוחר הפוטנציאלי יש גירויים רבים ומגוונים וההחלטה במי לבחור כוללת מעטפת שלמה של קריטריונים והאידיאולוגיה היא רק אחת מהם. הבוחר היום מתייחס גם לחזות החיצונית, שכן המידע על המועמד ניתן בעבר ברדיו הממלכתי, או בעיתון מטעם, אך היום כולל רשתות תקשורת רבות, כולל מדיה אלקטרונית ורשתות שבהם גם רואים וגם שומעים את המועמד ובעייתו העיקרית של האזרח היא לא חופש המידע, אלא עודף המידע שממנו הוא צריך לברור את המוץ מן התבן.
פוליטיקאים בעולם כולו יודעים כי עליהם ל"תת שואו" לציבור הבוחרים הפוטנציאלי, בדיוק כמו הפרסומות שבאמצעותם מנסים לשכנע אותנו לרכוש מוצר. אחד השיאים בתהליך זה של ניצול המדיה על כל גווניה היה במסע הבחירות הראשון של נשיא ארה"ב אובמה, שניצל את המדיה למסע הבחירות שלו, ולא פסח על הרשתות החברתיות כדי לקדם את בחירתו לנשיאות.
כל פוליטיקאי מתחיל נעזר ביועצי תקשורת, לוביסטים, יועצים אסטרטגיים ועוד כל מיני יועצים דומים שכל מטרתם ליצור דימוי "נכון" של המועמד או הפוליטיקאי אותו הם מייצגים ולא פעם התקשורת "מאכילה" את הציבור במידע לעוס שהוכן עבורה בידי אותם יועצי תדמית.
מאידך, ניצול המדיה הופכת כל אחד מאיתנו, לעיתונאי בפוטנציה היכול לנצל את הרשתות החברתיות, בלוגים, טוקבקים ואתרים אחרים על מנת להשמיע את דעתו בעניינים שעל הפרק. הדבר מחזק את חופש המידע, חופש הדעה והזכות של כל אחד להחליט מה מסקנותיו משוק הדעות ובכך יש תקווה כי נשמר האיזון בין המידע המגמתי שמועבר לציבור על ידי יועצי תקשורת כאלה או אחרים, לבין יכולתו של האזרח להגיע למסקנות תוך איסוף מידע גם ממקורות נוספים ואף להגיב עליהם ברשתות השונות.
הפוליטיקאים, שהכבוד והאגו מכוונים לעיתים את מעשיהם, שוכחים לא פעם שהם אמורים לייצג את ציבור שולחיהם, דבר שכולל גם את ההנהגה של ההתיישבות. זה למעלה מעשור שאנו עסוקים במאבק צודק בתחומים שונים על מנת להתמודד עם האתגרים שניצבים לפתחו של המרחב הכפרי.
לצערי, התופעה שעליה אני כותב אינה פוסחת על ההתיישבות ובמקרים לא מעטים אנו מוצאים את עצמנו עסוקים במאבקים פנימיים ושוכחים כי תפקידנו וכל מרצנו צריכים להיות מושקעים בהבטחת עתידו של המרחב הכפרי, כולל צביונו הערכי, החינוכי, אך גם לשמור על מקורות הפרנסה המגוונים הנדרשים על מנת לאפשר את קיומו. וכך, לא פעם במקום להשקיע את מירב מרצנו במאבקים צודקים מול גורמי שלטון ובעיקר פקידות המנסה לפגוע במרחב הכפרי בתחומים שונים, אני מוצא שיש ביננו כאלה העסוקים בסכסוכים פנימים, במאבקים על כבוד ויוקרה ומוקדי כוח.
שולחינו, רוצים לוודא ששליחיהם עושים הכל על מנת לייצגם בצורה המיטבית, ואשר את עיקר זמננו ומשאבינו הדלים אנו מוציאים למטרות ראויות והדוגמאות של החודשים האחרונים שמביאים לפילוג ופיצול כוחות, לא רק שאינם תורמים לתדמיתנו, אלא מחלישים אותה.
העידן המודרני הביא עימו יחד עם הטכנולוגיה המתקדמת גם את תאוות הפרסום, אך יש מקומות שבהם "הצנע לכת" משיג בצורה מיטבית את המעמד והתפקיד שאותו נושא בעל התפקיד והמשרד שאותו הוא מייצג. פרסום במקומות מסוימים משיג תוצאות הופכות וה"מאבק" הפנימי על מוקדי כוח והשפעה מזיק להתיישבות.
לפני מספר שנים הקמנו במשותף את התאחדות חקלאי ישראל, גוף לא מפלגתי, אך גוף שחוזקו ועוצמתו תלויים בכל אחד מהארגונים השותפים. אני בחרתי להשאיר את "האגו" בבית, שכן אחרי כבוד לא רודפים, הוא בא למי שעושה ולא למי שצועק יותר חזק.
כוחנו באחדותנו, בואו נשמור עליה!
* הכותב הינו עו"ד, פובליציסט ומשמש כמזכ"ל כפרי האיחוד החקלא
