שמואל אלירז בן 83 ממושב לכיש
כששמואל קם בבוקר, הכיף הכי גדול שלו זה לראות את הזריחה והפריחה ולנשום אויר צח כמו זה שהיה לו בכפר הפולני בו הוסתר בזהות שאולה וכך ניצל מהרוע הנאצי. התמדה וחקלאות בעיניו היא ערך עליון ועד היום, בגיל 83 , הוא קם לרפת בארבע בבוקר מידי יום ביומו לחליבה.
שמואל נולד למשפחה אריסטוקרטית ומכובדת מאוד בוורשה. המשפחה רצתה כמובן שגם שמואל יהיה משכיל ומלומד אבל שמואל, בזוכרו את השנים בהן הוברח מהגטו וחי בכפר הפולני בזהות שאולה, ואת השנים בהן חי כילד חוץ בקיבוץ רמת דוד, ובזכות האהבה הגדולה שלו לשדות ירוקים, ריח האדמה והאויר הצלול וכן אהבתו לעבודת הכפיים והחקלאות - החליט לבחור בחקלאות ולעבור עם משפחתו למושב לכיש.
"מאז שהשתחררתי מהצבא בשנות החמישים אני עוסק בחקלאות, אוהב את זה ויש לי סיפוק גדול מהעבודה. אבל כשאני מסתכל מה קורה עם החקלאות במדינה כואב לי הלב. פעם להיות חקלאי במדינת ישראל זה היה גאווה גדולה והיום על כל דבר אנחנו צריכים להילחם ונותנים לנו הרגשה שאנחנו מיותרים. לא מבינים את חשיבות החקלאות במגינת ישראל. י
שנה אימרה לפיה: "איפה שעוברת המחרשה שם יעבור הגבול" ואנחנו אכן מרגישים שגם מדרום וגם ממזרח כל הזמן מנסים לעלות ולהשתלט לנו על השטחים ואנחנו במלחמה מול עצמנו, כלומר מול הממשלה שלא מבינה את חשיבות הייצור כחול לבן ומייבאת מחול סחורה ירודה שפוגעת בחקלאות המקומית וגומרת עליה, ולמרות הכל אנחנו לא מוותרים.״
