- הקלק/י להורדת הקובץ:
319214 (183 KB)
הרקע
גרנות בנו ללא היתר בנחלתם במושב רמת רזיאל, כאשר חלק מעבירות הבניה היו חמורות וחלקן פחותות בחומרתן. גרנות פנו בבקשה להיתר בניה בדיעבד, וכאשר סורבו ערערו לוועדת הערר וזו אישרה מתן ההיתר. המושב עתר כנגד החלטת ועדת הערר ועתירתו התקבלה בביהמ"ש המחוזי, אשר ביטל את אישור ועדת הערר, לאחר שמצא כי החלטתה חרגה ממתחם הסבירות באופן הדורש התערבות שיפוטית.
בפנינו ערעורם של גרנות לבית המשפט העליון על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. במסגרת הערעור טענו גרנות, בין היתר, כי לא היה מקום לבטל את החלטת ועדת הערר, משום שהעבירות המיוחסות להם קלות ומשום שבקשתם להיתר בניה תואמת את התכנית הסטטוטורית החלה על המושב.
מנגד, טוענות הוועדה המקומית והאגודה, בין היתר, כי בקשתם של גרנות הייתה מיועדת בפועל "להכשיר" עבירות בניה, תוך דגש על כך שיוחסו לגרנות עבירות חמורות במיוחד, ולכן אין מקום להתערב בהכרעת ביהמ"ש לבטל את החלטת ועדת הערר.
דיון והכרעה
ביהמ"ש העליון שם דגש על כך שהדרך החוקית היחידה היא בקשת היתר טרם תחילת הבניה. בניה קודם להיתר יכולה להיזקף לחובת המבקש, ולגורמי הרישוי שיקול דעת לדחות בקשה אפילו אם היא תואמת תכנית תקפה, כאשר הם רשאים, ואף מחובתם, להביא בין שיקוליהם את האינטרסים של שלטון החוק ומניעת עבריינות.
ביהמ"ש העליון הבהיר, כי התערבות שיפוטית בהחלטות של ועדת הערר, יש לעשות במשורה ובמקרים חריגים של חריגה מעקרונות המשפט המנהלי, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו, בהתחשב בשיקולים שונים כגון חומרת עבירות הבניה, ובנסיבות העניין החלטת ועדת הערר לא חרגה ממתחם הסבירות, ולכן לא היה מקום לבטלה.
חרף האמור, ביהמ"ש העליון מתח ביקורת חריפה על הנוהג, לפיו לבניה לא חוקית שאינה ברף חומרה גבוה, ניתנים במרחבי תכנון ברחבי הארץ היתרי בניה בדיעבד על ידי רשויות הרישוי, כדבר שבשגרה, ככל שהיא תואמת את התכנון התקף, גם כאשר עבירות הבניה חמורות לכאורה.
בנוסף, המשנה לנשיאה, כב' השופט רובינשטיין, הביע דעתו כי מקרים בהם תוכשר בניה בדיעבד שלא כדין צריכים להיות נדירים, אף הוסיף כי הוא אינו סבור שיש לעשות הבחנה בין בניה בלתי חוקית שתואמת תכנית וכזו שלא.
סיכום
כאמור, ביהמ"ש העליון מצא שבנסיבות העניין החלטת ועדת הערר מאזנת באופן סביר בין מכלול האינטרסים והשיקולים, ועל כן יש להותירה על כנה. נקבע שלאור כך שגרנות ביצעו עבודות בניה ללא היתר, אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא לגבי הוצאות המשפט ושכר התביעה, על אף שערעורם התקבל.
