פלוני עתר לסילוק ידו של שכנו, אלמוני, מנחלתו במושב בית יוסף, בטענה להשגת גבול מצידו. במחלוקת עומדת שאלת אופן קביעת הגבול בנחלות שזכויות המתיישבים בהן הן זכויות בר רשות.
הרקע
פלוני ואלמוני הינם בעלי זכויות ומעמד של ברי רשות בנחלות שכנות הסמוכות וגובלות זו בזו במושב בית יוסף. מדובר בקרקעות של המדינה וקק"ל המנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל. רמ"י השכירה את הקרקעות לסוכנות היהודית, שהעניקה זכויות בר רשות לאגודה כאשר המטרה הייתה הקמת יישובים חקלאיים ופיתוחם. בין שלושת גורמים אלה נחתם חוזה שכירות (משבצת תלת צדדי).
הסכסוך התעורר לאחר שניתן לאחד השכנים- חרף התנגדות שכנו, היתר בנייה לתוספת יחידת דיור על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה ולאחר שאושרה הבקשה להיתר על ידי רמ"י, הסוכנות והאגודה.
המחלוקת שבין השכנים נסובה על האופן שבו יש לקבוע את הגבול שבין נחלותיהם.
טענתו העיקרית של המתנגד היא, כי קביעת הגבול שבין הנחלות צריכה להיעשות על פי מפת הסוכנות שחילקה את המושב לנחלות, כשמנגד טען שכנו, כי היות ואין למושב תוכנית לצרכי רישום (תצ"ר), הרי שאין גבולות סטטוטוריים ברורים לנחלות, ולמפת הסוכנות אין תוקף מחייב לקביעת גבולות הנחלות.
יש לציין כי עמדת הצדדים לחוזה המשבצת שהינם: רמ"י, הסוכנות והאגודה, הייתה זהה בעיקרה. לפיה אין הם נוהגים להתערב בסכסוכי שכנים וכי בחתימה על המפה שהגישו הנתבעים לא הייתה כל כוונה להפוך אותה למחייבת. צוין כי הזכויות החלות על הקרקעות מוסדרות, באופן זמני, בהסכם המשבצת שנחתם בעבר בהתאם למפת התכנון של הסוכנות, והן יוסדרו בעתיד באופן קבוע.
דיון והכרעה
ביהמ"ש הזכיר כי נקבע בפסיקה שיש לקבוע את הגבולות בין הנחלות בהתאם לגבולות שהיו קיימים נכון למועד בו קיבלו חברי האגודה את זכויותיהם כברי רשות. עוד צוין כי נקבע שהתב"ע היא בעלת נפקות במישור התכנוני בלבד ואין בשינויה כדי לשנות מהזכויות הקנייניות שעל פי חוזה החכירה. יחד עם זאת הודגש כי אין המדובר בגבולות מוחלטים וסופיים אלא בגבולות זמניים, וזאת עד לחתימת הסכמי החכירה עם בעלי הנחלות (ברי הרשות) בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, ולאחר שיוכנו תב"ע ותצ"ר והנחלות יירשמו כיחידות רישום נפרדות ועצמאיות.
ביהמ"ש הבהיר כי הוא אינו קובע – במסגרת סכסוך מעין זה – את גבולותיהן הסופיים של הנחלות לקראת רישומן כיחידות רישום עצמאיות ונפרדות אלא את אופן חלוקת הזכויות עד לקביעת הגבולות הסופיים.
בענייננו זכויות השכנים כברי רשות מעוגנות בחוזה המשולש, ובנוסף לו נחתמו הסכמי התיישבות פרטניים ישירות בין ביניהם והסוכנות, במסגרתם נקבע כי הם רוכשים את זכויותיהם בנחלתם ובמשקם, לפי החלוקה והגבולות שנקבעו במפת הסוכנות. מכאן שלמפת התכנון של הסוכנות יש תוקף משפטי מחייב משום שהיא מהווה חלק מהסכם ההרשאה.
אכן אין מחלוקת על כך שמפת הסוכנות אינה מהווה תב"ע ואינה בגדר תצ"ר מאושרת, אולם בהתאם להלכה המנחה, בשלב זה, וכל עוד מעמד המתיישבים כברי רשות לא השתנה, הרי שגבולות הנחלות נקבעים על פי רשות השימוש שניתנה להם על ידי הסוכנות בהתאם לחוזים שנחתמו עמם. כל עוד לא נעשה שינוי ברשות שהוענקה לברי הרשות על ידי בעל המקרקעין, וכל עוד לא שונו תנאי ההסכמים שנחמתו עמם או נחתמו הסכמים חדשים, נותרו גבולות שטחי ההרשאה על פי תנאי הרשות שניתנה.
סיכום
שטח ההרשאה (הנחלות) וגבולותיו נקבעים בהתאם לתנאי ההרשאה, ומשאלה נקבעו תוך הפניה למפת התכנון של הסוכנות, הרי שאת גבולות הנחלות יש לקבוע בהתאם למפה זו. ביהמ"ש ציין כי פסק דין זה יעמוד בתוקף עד לקביעת גבולות סופיים לנחלות לאחר הכנת תב"ע ותצ"ר ולאחר חתימת חוזי חכירה חדשים עם המתיישבים וכן רישום הנחלות כיחידות רישום נפרדות ועצמאיות בלשכת רישום המקרקעין, שאז הגבולות יהיו לפי גבולות הנחלות על פי התצ"ר.
עוד הוסיף ביהמ"ש שהלכה היא שלביהמ"ש מוקנה בנסיבות מיוחדות ומכוח עקרונות הצדק, ההגינות ותום הלב שיקול דעת שלא להעניק סעד לבעל זכות קניין על אף קיומה של פגיעה בזכות הקניין.
לכן, עמדת ביהמ"ש היא שבמקרה שלפנינו, למרות החריגה מהגבולות המתוארים במפת הסוכנות, מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות ממתן צו לסילוק החממות הפולשות אל שטחו של המתנגד, בין היתר משום שגם חממותיו של המתלונן פולשות לשטחו של תושב אחר.
יחד עם זאת, באשר לחלק הצפוני של הגבול שבין הנחלות של פלוני ואלמוני, תביעתו של המתנגד התקבלה ומשם על שכנו לסלק את ידו.
על אף שהתביעה התקבלה חלקית, לא נפסקו הוצאות משפט מחמת שיקולי צדק, וכן על מנת למנוע החרפה ביחסי הצדדים ומתוך תקווה שיחסיהם ישובו להתנהל על מי מנוחות כבימים כתיקונם.
תא (ביש"א) 45302-07-16 מנחם אליהו ואח׳ נ׳ שאול לוי ואח׳, פס״ד מיום 31 בינואר 2021.