עובד שעבד קרוב לשנתיים אצל הנתבעת שהפעילה בית קפה במרכז ירושלים תבע בשורה של עניינים, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פידיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

במאמר זה נעסוק בעולה מאי הצגת רישום הנוכחות של העובד בעבודה.

לא היתה מחלוקת על השכר החודשי שנקבע ועל העובדה שהנתבעת ניהלה רישום נוכחות ממוחשב. בתלוש השכר לא צויין דבר בהקשר לעבודה בשעות נוספות.

שעות עבודתו של התובע והאם כללו שעות נוספות היו במחלוקת.

סע"ש(עבודה)(ירושלים) 45350-04-13 נאסר שחאדה נ' ר.ש.א.י. שירותי מזון בע"מ, ניתן ב-8.5.17.

בפסק דין מכונן שניתן בבית הדין הארצי לעבודה(1) נקבע כי חיוב עובד לבצע "רישום" נוכחות באמצעות טביעת אצבע מהווה פגיעה בפרטיות וכל עוד אין התייחסות לכך בחוק אין למעסיק רשות לחייב עובד למסור טביעת אצבע לשם רישום נוכחות. בית הדין הוסיף כי גם אם וככל שהדבר יבוטא בחוק קונקרטי יהא עליו לעמוד בדרישת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

עס"ק 7541-04-14 (ארצי) ההסתדרות ואח' נ' עירית קלנסואה. ניתן ב-15.3.17.וס"ק 49718-11-12 עירית קלנסואה נ' ההסתדרות ואח'.

בביקורת שערכו מפקחים בביתם של בני זוג מרמת השרון נמצאה עובדת זרה, פיליפינית, שלנה בביתם והועסקה ללא היתר בניקיון הבית.

נשוא הדיון הוא מעורבותו ואחריותו של הבעל להעסקתה הלא חוקית של העובדת.

במקרה אחר שהגיע לבית הדין הארצי לעבודה ⁽⁴⁾ דן בית הדין בערעורו של חקלאי ממושב פתחיה שהורשע בהעסקת 5 עו"ז ללא היתר בחלקת חצילים במושב שכן, שדה עוזיה. בית הדין הארצי השית על החקלאי קנס בסך 100,000 ₪ לאחר שהלה ביקש להשפט בעקבות קנס מנהלי שהושת עליו.

בתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תבע עובד בחברת טכנולוגיה עילית את החברה בה הועסק ואת מנהלה ובעליה.

סיפור המעשה בקיצור; עובד שהועסק בחברה 11 חודשים, 6 חודשים ראשונים במשרה מלאה ו- 5 חודשים בחצי משרה. אז נותקו היחסים בין הצדדים. הנתבעת טענה כי התובע לא היה עובד בחברה. לטענתה, התובע, עולה חדש, פנה אל מנהל הנתבעת והציע את שירותיו ללא תמורה. הנתבעת הציעה כי אם וכאשר יושקע בחברה ע"י צד ג' סכום כסף משמעותי אזי יהפוך התובע לעובד וישולם לו בנוסף לאופציות סך של 7,500 ₪ כשכר חודשי.
עם סיום ההתקשרות כאמור לאחר 11 חודשים שולם לתובע סכום מסויים שלטענת הנתבעת גילם תמורה השווה לשכר המינימום, לזכויות סוציאליות ולוויתור על האופציות.

ס"ע (עבודה) (ת"א) 37315-12-14 גורדון סוטקר נ' גסטר טכנולוגיות בע"מ ש' איתי וייס, פס״ד מיום  15.12.2016

כתב אישום כנגד בעל ואשתו בגין העסקת עובדת זרה אחת לשבוע במשך שנה וחצי. הסתיים בזיכוי השניים.

בעת הדיון בפני כב' השופט דורי ספיבק בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב טען עורך דינם של הנאשמים כי יש לזכות את הנאשמים בשל כך שהמפקחים נהגו שלא כדין ועל כן יש לפסול את כל הראיות שבתיק ולהתעלם מהודאת הנאשמים.

הע"ז 11387-09-14 מדינת ישראל נ' ארז רובינשטיין ואלה רובינשטיין, פס״ד מיום  4.2.2017.

כידוע קיימת חובה על פי חוק לספק לעובד זר לרבות בחקלאות מגורים הולמים. התקנות קובעות מדדים מדוייקים העונים על הדרישה "מגורים הולמים". יחד עם זאת גם הסכומים המותרים לניכוי מהעובד הזר בגין המגורים שהמעסיק מעמיד לרשותו הינם סכומים מדוייקים הקבועים בתקנות.

על הכל מוסכם כי הסכומים המותרים כיום אינם משקפים את העלות הריאלית הכרוכה במגורי העו"ז על חשבון המעסיק. הסכום המותר לניכוי הינו מושא לאין סוף דיונים, כך גם ביום 20.2.2017 אמור היה להתקיים דיון בועדת העבודה והרווחה בכנסת על שינוי הסכום המותר לניכוי משכר העובדים הזרים ע"ח מגורי העובדים.

הדיון, כמו תקוותם של החקלאים מעסיקי העו"ז, נקטע באיבו מסיבות שלא כאן המקום לפרטן ושוב לא עודכן הסכום המותר לניכוי.

עניין הניכויים המותרים בכלל הינו נושא בו נכשלים לעיתים חקלאים מעסיקי עו"ז, כתבי אישום וקנסות הינם חזיון נפרץ בקרב ציבור החקלאים מעסיקי העו"ז.

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה (1)  נשנו ונקבעו הלכות מנחות.

פיצויי פיטורים לעובד זר: הודעה בדבר סנקציות כנגד מעסיקי עובדים זרים בחקלאות שלפי הטענה לא שילמו לעובדיהם פיצויי פיטורים יצאה ב- 25.1.2017 תחת ידי ראש מינהל שירות למעסיקים ולעובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה שבמשרד הפנים.

ראש המינהל פעל מכח סמכותו המוקנות לו בחוק עובדים זרים. לפי החוק רשאי הממונה במשרד הפנים לשלול היתר להעסקת עו"ז למעסיק שלא קיים חובותיו כלפי העובדים הזרים שהוא מעסיק הגם שהמושג "חובות" הינו רחב היקף וכולל בין היתר זכויות סוציאליות שהמומחיות באשר להם הינה של משרד הכלכלה והתעשייה.

הסדר הנכון הוא כזה שעניין זכויות עובדים וחובות המעסיקים כלפיהם נתון לסמכותו של משרד הכלכלה והתעשייה (למעט עניינים מיוחדים הנתונים לסמכות משרד הפנים כגון מגורים הולמים וביטוח רפואי). והוא האמון על הטיפול בעניינים אלו והוא אכן עושה זאת בנמרצות ובהתלהבות יתרה.

לגבי סמכותו של משרד הפנים לאכוף הענקת זכויות סוציאליות לעובדים תעלה השאלה האם אלו הואצלו לו מטעם משרד הכלכלה? מדוע ולשם מה פולשת רשות האוכלוסין למגרש שהוא עיסוקו של משרד הכלכלה? האם לא די ברגולציה המופעלת באינטנסיביות על ידי משרד הכלכלה?

מעסיקים רבים נכשלים בשני עניינים בהם נעסוק במאמר זה:

• פירוט תלוש השכר

• פדיון חופשה

עובדת שעבדה כשנתיים בחנות פוטרה ובעקבות כך עתרה לבית הדין האזורי לעבודה(1) לקבלת פיצויי פיטורים, פיצויים בשל פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות, אי מתן הודעה לעובד, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויי הלנה.

כאן נעסוק רק ברכיב אחד שהוא רכיב הפיצויים בגין מתן תלושי שכר שלא שיקפו את ששולם ושלא היה בהם פירוט רכיבים נדרשים לפי חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן "החוק").

התובעת עתרה לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין כל תלוש שכר. לטענתה תלושי השכר שקיבלה לאורך כל תקופת עבודתה היו פיקטיביים ולא שיקפו את שכרה בפועל. התובעת טענה כי במהלך עבודתה נרשם בתלושי השכר שהיא השתכרה סך של 3,500 ₪ כאשר בפועל קיבלה שכר גבוה יותר.

המעסיקה בטוחה היתה כי שילמה לעובד כל זכויותיו.

פס"ד שניתן בבית דין אזורי לעבודה(1) ממחיש את הבעייתיות של "שכר כולל".

מעשה שהיה כך היה, העובד – (להלן גם "התובע") הועסק כנהג בשגרירות נפאל בישראל (להלן "הנתבעת"), כ-6 שנים.

בין הצדדים נערכו מעת לעת הסכמי עבודה לפיהם בין היתר שולם לעובד סכום קבוע כגמול שעות נוספות. במקצת התקופה שולמו לעובד הוצאות ע"ח נסיעותיו לעבודה וממנה. מעבר לכך לא שילמה הנתבעת לתובע סכומים נוספים לרבות תשלומים עבור הפרשות לפנסיה לדמי הבראה ובסיום העבודה (בנסיבות שנויות במחלוקת) לא שילמה הנתבעת לתובע פיצויי פיטורין.

טענתה המרכזית של הנתבעת היתה כי לאורך כל תקופת העבודה השתכר התובע שכר הגבוה משכר המינימום והוסכם כי שכר זה מגלם את מלוא הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובע לרבות בגין פיצויי פיטורין.

בית הדין קבע שמדובר בזכויות מגן שאינן ניתנות לוויתור ושלא ניתן לכלול אותן בשכר הכולל אלא בכפוף ובהתאם להוראות מפורשות בחוק או בפסיקה.