החרגה במטופלים סיעודיים – האם לא נכונה החרגה גם בחקלאות ?
פסק הדין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה עוסק בתביעתה של עובדת זרה שעבדה כמטפלת תקופה של כ-3.5 שנים עד התפטרותה. המטפלת שהתגוררה בבית המטופל עתרה לאחר סיום עבודתה לבית הדין האזורי בחיפה לתשלום הפרשי שכר, דמי חופשה, חגים, הבראה.
בבית הדין האזורי הוברר כי המטפלת שהתה במנוחה שבועית 26 שעות, בחלק מאותן שעות שהתה התובעת בבית המטופל.
בית הדין חייב את המערערים – המעסיקים לשלם לתובעת – המטפלת, בין היתר, עבור עבודה במנוחה השבועית.
על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וזהו נושא דיונינו כאן.
במהלך הדיון בבית הדין הארצי הגיע זה למסקנה כי נדרשת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בשאלה העקרונית בדבר חלות חוק שעות עבודה ומנוחה לגבי עבודת מטפלת סיעודית ביום המנוחה השבועי. לעתירה הצטרפו גופים נוספים, קו לעובד, ושני ארגונים שעוסקים בהגנה על נכים וזקנים.
היועץ המשפטי סבר כי לא ניתן להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה על עבודתם של מטפלים סיעודיים המתגוררים בבית המטופל. עם זאת הביע עמדתו כי זכותו היסודית של עובד סיעודי למנוחה שבועית קיימת אף קיימת.
אשר לשאלת אורכה של המנוחה השבועית סבר היועץ המשפטי כי אין מקום למנוחה באורך 36 שעות כמחויב על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. היועץ גזר גזירה שווה מהאמור בתקנות החלות על עובדי בתי החולים ואחרים שם נקבע כי אורכה של המנוחה השבועית יהא 25 שעות.
מנגד טענה עמותת קו לעובד כי מדובר בזכות יסוד ובתכלית סוציאלית המעוגנת בחוקי המגן שאין לפגוע בהם.
עוד טענה העמותה כי עמדת היועץ המשפטי פוגעת בעיקרון השוויון. במקביל טענו הארגונים האחרים כי החלת חוקי העבודה באופן שוויוני תשליך כלכלית על היכולת להעסיק מטפלים והצביעו על האבסורד לפיו אדם עם מוגבלות מחויב לשלם עבור תנאים סוציאליים שהוא עצמו אינו נהנה מהם ושמטופלים סיעודיים לא יוכלו להרשות לעצמם את טיפוליהם.
יוזכר, עניין החלת חוק שעות עבודה ומנוחה בכללו, נידון בעבר בבית הדין הארצי, בבג"ץ ובדיון נוסף בבג"ץ. נפסק, בתמצית, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו מתאים להחלה בעניינם של העובדים הסיעודיים המתגוררים בבית מטופליהם, בית המשפט קרא למחוקק להסדיר עניין זה. בית הדין כאן חזר וקבע כי מדובר בשתי אוכלוסיות מוחלשות מן העבר האחד אוכלוסיית המטופלים הסיעודיים מן העבר האחר אוכלוסיית המטפלים הסיעודיים המורכבת ברובה מעובדים זרים. חיוב בתשלום עבור שעות נוספות או גמול עבור עבודה במנוחה השבועית – יגרום פגיעה במטופלים.
הודגש כי אופן העסקתם של מטפלים סיעודיים הינו ייחודי בשל כך שאלו מתגוררים בבית מטופליהם שהוא גם מגוריהם והם עושים למטופל ולעצמם גם יחד.
בית הדין הארצי קובע כי "מובן מאליו כי למטפלים הסיעודיים קיימת זכות למנוחה שבועית" בית הדין פונה למקורות ומצטט מהתורה "זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך".
ומהלכה למעשה- בית הדין הארצי קבע כי משהחוק הסמיך את שר העבודה (כיום הכלכלה והתעשיה) להתקין תקנות המקצרות את יום המנוחה השבועי כך שאורכו לא יהיה בן 36 שעות כקבוע בחוק, אלא אף בן 25 שעות (לפחות), ומשהותקנו תקנות אלו בבתי חולים צריך שיום המנוחה השבועי של מטפלים סיעודיים יהא בן 25 שעות. בית הדין הוסיף "הוראות ביצוע" "על המעסיק להעביר למטפל בכתב מראש, בהסכם העבודה ובעל פה, את זכותו לחופשת מנוחה בת 25 שעות רצופות". כן "יש לציין מראש שבמהלך חופשת המנוחה יכול העובד על פי רצונו לשהות בבית המטופל ומחוצה לו" וכן "יש להדגיש בפני המטפל הסיעודי, ומראש, כי בזמן חופשת מנוחתו הוא פטור מכל עבודה ומחוייבות למטופל".
יוזכר כי על פי החוק יום המנוחה השבועי לעובד יהודי יהיה בשבת, ולגבי עובד שאינו יהודי, באחד הימים שישי שבת או ראשון לפי בחירת העובד.
אגב, משך זמן המנוחה השבועית שקבע בית הדין, 25 שעות, נגזר ע"י בית הדין מאורכו של יום השבת על פי ההלכה.
לסיכום קבע בית הדין:
- חופשת המנוחה מתחילה ברגע שבו המטפל הסיעודי סיים את המשימה האחרונה במטופל באותו יום ועליה להימשך 25 שעות רצופות לפחות.
- מטפל סיעודי יש לראותו כעובד במשרה מלאה, עובד זה ככלל אינו עובד שעתי ויש לראותו כעובד מלא על בסיס שכר חודשי או יומי.
- אשר לחישוב שכרו של המטפל ביום המנוחה השבועי אם עובד הוא ביום כזה נקבע כי הוא זכאי לשכר של 150% משכרו הרגיל.
בערעור הקונקרטי בו עסקינן נקבע כי משקיבלה המטפלת חופשת סוף שבוע בת 26 שעות כי אז אין המעסיקים/המערערים חייבים לה דבר ברכיב זה וחיובם של המערערים בתשלום גמול עבור עבודה במנוחה השבועית - בוטל.
בהערת שוליים ומחוץ לעניין יוער – מערכת המשפט בתוך עמה יושבת היא, כך עלה מתוך פסקי הדין שדנו בסוגיה.
בהינתן שענף החקלאות נתון בקשיים האם לא יהא זה צודק להחריג את הענף בחלק ממחויבויות המעסיקים בענף?
ע"ע 47576-10-12 אריה זטלמן (המנוח) ובתיה זטלמן נגד ולנטינה פטרוב. ניתן ביום 7/7/16
