על תשלום בעד עבודה בשעות נוספות במקום שאין רישום נוכחות / שמואל גלנץ, עו״ד

בית הדין הארצי עשה סדר וקבע כללים כיצד לחשב התמורה לעובד בגין שעות נוספות מקום בו אין מתכונת עבודה קבועה ואין רישום נוכחות כנדרש.

לפני כעשור הוחל תיקון בחוק הגנת השכר⁽¹⁾ לפיו מעסיק חייב לנהל פנקס נוכחות ובמידה ואין רישום כנדרש והתובע הגיש תביעה לתשלום בעד שעות נוספות כי אז יש חזקה לפיה העובד עבד 15 שעות נוספות בשבוע ו-60 שעות נוספות בחודש. חזקה זו ניתנת לסתירה ע"י המצאת ראיות הסותרות את טענת העובד.

פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה⁽²⁾ עוסק בתביעת עובד בשורה של עניינים. במאמר זה נעסוק רק בתביעה לתשלום גמול שעות נוספות.

עיקר הדיון נסב סביב תקופת ההעסקה האחרונה שנמשכה כשנתיים ואשר לגביה טען העובד, וטענתו נתקבלה, כי מתכונת העבודה לא היתה קבועה. טענה זו נתמכה ברישומים שנעשו על ידי התובע בזמן אמת ביחס לחלק מהתקופה.

התובע עתר לקבל תשלום עבור 60 שעות נוספות בחודש בהתאם לאפשרי מכח חוק הגנת השכר⁽³⁾.

בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד בסעיף זה בנסיבות המיוחדות למקרה. התברר לפי הרשימות אותן ערך התובע כי קיימת שוֹנוּת גדולה בהיקף שעות העבודה של התובע, היו ימים בהם עבד 5 שעות בלבד וימים אחרים בהם עבד 11 שעות ומעלה משהתובע לא ערך חישוב מפורט ומדוייק נדחתה תביעתו. בית הדין פסק כי אין מקום להסתמכות על החזקה הקבועה בחוק (כאמור לעיל).

על קביעה זו הגיש העובד ערעור לבית הדין הארצי⁽⁴⁾. כאן נדון רק ברכיב הערעור העוסק בתשלום עבור שעות נוספות בתקופת העבודה האחרונה בה נקבע כי לא היתה מתכונת עבודה קבועה. העובד ביקש שיפסק גמול עבור עבודה בשעות נוספות לפי החזקה כאמור בניגוד לפסיקת בית הדין האזורי שם לא הופעלה החזקה כאמור.

בית הדין הארצי קיבל חלקית את טענות העובד וקבע שבשל כך שלא הוגשו רישומי נוכחות יש מקום להפעיל את החזקה על פי התיקון לחוק.

מכאן עבר בית הדין הארצי והתמודד עם השאלה כיצד יש לחשב את המגיע בעד השעות הנוספות שנקבעו מכוח החזקה כאמור, שהרי התמורה המגיעה בעד השעתיים הנוספות הראשונות עומדת על 125% ומעבר לכך על 150%.

בית הדין הארצי קבע את הכללים הבאים:

• בהעדר מידע קונקרטי מניחים שהשעות הנוספות התפרסו על פני כל ימי החודש כך שאם העובד עבד 6 ימים בשבוע יחושבו השעות הנוספות לפי 25 ימי עבודה היינו 50 שעות נוספות בתעריף 125% ועוד 10 שעות נוספות לפי 150%. במקום בו העובד עבד 5 ימים בשבוע יחושבו 22 ימי עבודה בחודש ואז יחושבו 44 שעות נוספות בתעריף 125% ועוד 16 שעות נוספות בתעריף 150%.
• במקום בו אין מידע מדוייק לגבי מספר ימי העבודה בחודש או מספר שעות העבודה בכל שבוע יונח כי העובד עבד 5 ימים בשבוע והחישוב יעשה לפי האמור בסיפא לכלל א.
• במקום בו הוכח כי העובד הועסק ימים בודדים בחודש יונח כי העובד עבד 12 שעות ביום ולא יותר מ-15 שעות נוספות בשבוע ו-60 שעות נוספות בחודש.

במקרה שבענייננו לא הוברר כמה ימי עבודה בחודש עבד העובד (להבדיל ממספר שעות העבודה) נפסק כי יש לחשב את שעות העבודה כפי שנקבע בכלל ב. היינו, 44 שעות נוספות לפי 125% ועוד 16 שעות נוספות לפי 150%.

תובנות

פסקי הדין שהוזכרו הובאו לנוכח העובדה כי חקלאים רבים מאוד (רבים מידי) אינם מנהלים דוחות נוכחות כנדרש, הדברים אמורים לגבי עובדים זרים, פלסטינים וישראלים.
באין ספור תביעות המוגשות על ידי עובדים בחקלאות כנגד מעסיקים נתבע גמול שעות נוספות בהתאם לתיקון לחוק הגנת השכר.

בהעדר רישום העומד בדרישות החוק (באמצעים דיגיטליים או על גבי טופס רשום בעברית ובשפת העובד חתום מידי יום ע"י העובד ומטעם המעסיק) נדרש המעסיק לסתור את החזקה הנטענת. במקרים רבים ידו של המעסיק על התחתונה בעיקר כאשר העובד (שכיח בתביעות עובדים זרים) מציג רישומים אותם הוא ערך לעצמו בזמן אמת במהלך תקופת עבודתו אצל המעסיק.

• סעיף 26ב' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958
• סע"ש 63875-09-16 יוסי דהן נ' אביחי סיסו
• סעיף 26ב' (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח 1958 " תובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
• עע (ארצי) 63110-06-19 יוסי דהן נ' אביחי סיסו.

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי