העסקת עובדים זרים שלא כדין – לא רק חקלאים! / שמואל גלנץ, עו״ד

17 מאי 2016 שמואל גלנץ, עו״ד

3 סוגיות שעלו ב-3 דיונים בעניין (והפעם סלבריטאים...)

בגזר דין שניתן בעניינו של שי רפאל רקאנטי (1) נקבע כי - משהוטל קנס כספי על אשת הנאשם כי אז אין מקום לגזור קנס נוסף על הנאשם.

תחילתו של עניין הוא בכתב אישום שהוגש נגד הגב' מארין רקנטי ובעלה ששניהם הודו בהעסקת 2 עובדות זרות למשך תקופה ארוכה עם לינה בביתם ללא שלעובדות היתה אשרת עבודה מתאימה. על הנאשמת הוטל קנס מצטבר בגובה 34,000 ₪ בנוסף להתחייבות להמנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים. הדיון נסב סביב דרישת המדינה להשית קנס מנהלי גם על הנאשם בנוסף לעונש של מתן התחייבות שלא לעבור אותה עבירה במשך 3 שנים. בית הדין קבע "שעה שנקבע שהמניע לביצוע עבירות אלה הינו כלכלי וביצוע העבירה השיא תועלת כלכלית לנאשמים, ברי, כי במקרה שלפנינו התועלת הכלכלית צמחה לתא הכלכלי המשותף ולא לכל אחד מבני הזוג".

בין לבין מזכיר בית הדין את ההנחיות לפיהן פועלת המדינה עת מגישה היא כתב אישום בשל העסקת עובד זר שלא כדין במקום הטלת קנס מנהלי שהיא דרך המלך.

מתי יוגש כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי? שלושה שיקולים עיקריים שבהתקיים אחד מהם לפחות יוגש כתב אישום: כאשר הקנס אינו גורם מרתיע משום שהנאשם חוזר על אותה עבירה, כאשר הנאשם לא שילם קנס מנהלי קודם שהוטל עליו וכאשר נסיבות העבירה חמורות במיוחד.

בתוך כך: התברר כי מדיניותה זו של המדינה לבקש הטלת קנס כספי על שני בני הזוג המואשמים באותה עבירה הינה מדיניות חדשה ומפתיעה שלא פורסמה מראש. בית הדין מעיר "מקום בו לאחר שנים המאשימה משנה את מדיניותה ביחס לענישה, ללא כל התראה מוקדמת, ועומדת על כך שמעתה הקנס המוטל על נאשמים שהינם בני זוג המנהלים משק בית משותף, יוכפל, מן הראוי שהדבר יעוגן בהנחיות היועמ"ש ויפורסם באתר רשות האוכלוסין".

במקרה אחר(2) בו הואשמו רוית ועופר נמרודי בהעסקת עובדת זרה שלא כדין. הנאשמים עתרו לביטול כתב האישום נגדם בטענה כי החיפוש בחצריהם נעשה בניגוד לדין ועל כן הראיות שנתפסו אינן קבילות. נאשם 2 (עופר) אף טען כי נעשתה כאן אכיפה בררנית שכן במקרים רבים אחרים הוגשו כתבי אישום רק כנגד אחד מבני הזוג שבמשק ביתם נמצא עובד זר.

נקבע: "עצם כניסתם של המפקחים לשטח הנכס ללא הצגת צו וללא הסכמת מי מהשוהים בנכס באותו זמן מראה כניסה שלא כדין למקום" - יובהר, המפקחים החזיקו בצו שאפשר להם כניסה לנכס אלא שהם לא המתינו לאישור להכנס ולא הציגו לאיש את צו החיפוש.

בית הדין החליט: "למרות חומרת הדברים שתוארו לעיל, אין בהם להביא לביטול כתב האישום כאשר אין מדובר בנסיבות בהן הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית... העבירה נשוא כתב האישום היא עבירה חברתית – כלכלית המשקפת תופעה שיש למגר. הפגמים שבחיפוש מעידים על טעויות של רשויות האכיפה, שהמענה הראוי להן היא פסילת הראיות נשוא חיפוש, אך אין להרחיק לכת בקביעה כי עצם ניהול ההליך או עצם הגשת האישום עומדים בסתירה לעקרונות של הגינות או צדק".

בית הדין הסתמך על שנקבע בבית המשפט העליון(3) "הנחת המוצא בשאלת קבילותן של ראיות, ראיה שהיא רלוונטית – קבילה במשפט. עם זאת לבית המשפט שיקול דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן".

סוף דבר הוחלט כי כתב האישום לא יבוטל כך גם לא אישומו של נאשם מס' 2 ואולם הראיות שהושגו במסגרת החיפוש אינן קבילות.

במקרה נוסף(4) בו הורשע ידוען ואשתו בהעסקת עובדת זרה במשק בית ללא היתר וללא ביטוח רפואי פנו המורשעים לבית הדין בבקשה לבטל את הרשעתם. החוק מאפשר מתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור גם ללא הרשעה בנוסף למבחן או בלעדיו.

מטרת המבחן – התסקיר - היא להוביל להתרשמות חיובית מאופיו של הנאשם ו/או לסקירת רקע אישי.

נאשם 1 (אילן בן דֺב) פנה לבית הדין בבקשה לבטל הרשעתו בשל פגיעה בעסקים שתגרם לו כתוצאה מההרשעה הפלילית. הנאשם טען שבתוקף עסקיו ותפקידיו בחברות פרטיות וציבוריות נדרש הוא לחתום על חוזים מסחריים שונים בעלי אופי ציבורי שבהן התניות בדבר איסור קיומה של הרשעה פלילית. עוד טען הנאשם כי הרשעתו תסכל את יכולתו לקבל אשרת כניסה לארצות הברית שם מקיים הנאשם פעילות עסקית הנוגעת לנכסי נדל"ן מסחריים. הנאשם הוסיף עוד כי בעבר ייסד חברה לתועלת הציבור "דרך הלוטוס" עיסוקה של החברה, סיוע לחלשים ולמעוטי יכולת. הנאשם טען כי "כמיסד חברה מסוג זה וכמודל לחיקוי, מצופים ממנו סטנדרטים גבוהים יותר של טוהר מידות והתנהגות, והרשעה פלילית תסב לו נזק חמור ופגיעה אדירה בשמו הטוב ובמוניטין שצבר".

מנגד טענה המדינה "כי כאשר המניע הוא כלכלי דווקא יש לתת משקל משמעותי להרתעה, ענישה ללא הרשעה שאין בצידה קנס כספי, בפרט בעבירות על חוק עובדים זרים, אינה מתיישבת אף עם תכלית האיסור ומכרסמת ופוגעת בתכליתו של חוק עובדים זרים".

בית הדין שקל את הנסיבות והשתכנע להענות לבקשה ולהפנותו לקבלת תסקיר היות ותוצאת ההרשעה בלתי מידתית בהשוואה לחומרת העבירה זאת גם לאור העובדה שבית הדין התרשם כי אין חשש להישנות המעשה. הנאשמת 2 ביקשה אף היא את ביטול הרשעתה בטענה ש"הנזק הקונקרטי לגבי עיסוקה הוא ממשי שכן כל נכסה הוא תעודת הוראה".

במקרה זה קבע בית הדין "לא השתכנעתי כי יש להורות על ביטול הרשעתה של הנאשמת".

לסיכום, למדנו:

בשל מהותו של העונש ובשל אי פרסום הנחיות ומדיניות חדשה, לא הוטל קנס כפול על בני הזוג.
השגת ראיות על ידי המפקחים בדרך לא חוקית פסלה את הראיות.
במקום בו ההרשעה עלולה לגרום לנזק לא מידתי הותרה קבלת תסקיר מבחן במטרה לבדוק ביטל ההרשעה.

רשם: שמואל גלנץ, עו"ד