בארי הולצמן
יו"ר עמותת "אדמתי" לשעבר, מוותיקי קיבוץ עין חרוד איחוד
ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושרי הממשלה הקדישו מאמץ רב בשנים האחרונות להגעה להגה השלטון או כדי לשמור על מקומם בשולחן הממשלה. למרבה ההפתעה דוקא באחת ההכרעות הכלכליות הראשונות והחשובות – הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל – בוחרת הממשלה לא לעסוק במגזר החקלאי בטענה שהנושא תלוי ועומד בפני בג"צ.
המונח "בועת הנדל"ן" התנחל עמוק בשיח הציבורי של השנה האחרונה. לא עזרו הנסיונות לעוקרו משם:
חלק מן המומחים טוענים שכלל אינו קיים.
רובם חלוקים על המנגנון שיצר בועה זו ועל הדרכים לצמצמו ולהעלימו. אולם המונח מסרב להעלם. כדי לפשט את הדיון בו נכנה אותו : עליה תלולה ומתמשכת במחירי הדירות ומחסור חמור ביחידות דיור במיוחד לצעירים ולאוכלוסיות חלשות.
מקובל לחשוב כי הסיבות העיקריות למחסור זה כרוך מחד בהיצע הנמוך של קרקעות זמינות לבניה והקמה של דירות בכלל ומאידך, בצד הביקוש, בצמיחת האוכלוסיה, ובגובה הנמוך של הריבית במשק. גובה זה מייצר לחץ שאין לעמוד בפניו של העברת נכסים כספיים ממסלולי חסכון בנקאיים בשיעור תשואה נמוך, למסלולי השקעה בנכסים מניבים יותר, כגון דירות מגורים. עודף ביקוש כנגד היצע מצומצם מייצר התייקרות. לעודף הביקוש המקומי מצטרף ביקוש של דיירים בעלי אמצעים מחו"ל.
רשימתו של דובי הלמן ("דעת יחיד" מן השבוע שעבר), הינה חולייה נוספת בשרשרת רשימות ונקיטת עמדות גם ובעיקר מחוץ למערכת ההתדיינות הפנימית בנושאי קרקעות, המתקיימת בהנהגת התנועה זו תקופה ארוכה, בשיתופם של נציגי כל תנועות ההתיישבות. (הייתם מאמינים? סביב שולחן אחד יושבים נציגי התק"צ הקבוץ הדתי וכל תנועות המושבים הגדולות, התאחדות האיכרים, ואפילו אימרי רון, אחד מראשי הזרם השיתופי). בין כולם מתגבשות הסכמות המוצאות את ביטוין בניירות עמדה מתואמים ולפתע - נייר נפרד, על גבול ההתרסה, של הזרם השיתופי המופנה לוועדת רוטקופף, למרות בקשה מפורשת של מזכיר התק"צ להימנע מכך, כדי להופיע,לשם שינוי, באופן מתואם ומשותף. כאשר מתלווה לכך סידרת רשימות שראשיתה פרי עטו של אלישע שפירא ברשימתו לפני שבועיים ב"דף/הזמן הירוק" והמשכה,ככל הנראה בוא יבוא, נראה שיש להפשיל שרוולים ולנסח תשובה ציונית הולמת לטעויות והטעיות בשרשרת זו:
באחרונה נתן בית המשפט העליון תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המושבים חרות וכפר הס בשון לבין המדינה (רמ"י - רשות מקרקעי ישראל), לפי תשם מדינה למושבים אלו פיצוי בגין הפקעת 110 דונם בסכום שיא של 170,000 שקל לדונם, המהווים כ- 12% מערכה של הקרקע ביעודה החדש לבניה. שטח זה שנקנה בשנת 1958, ככל הידוע במימון משותף של המושבים (כ-90% ורק 10% מקק"ל) היה ברשות המושבים ועובד על ידם על להפקעתו.
בכך נדמה כי אחת מטענותיה העיקריות מיום היווסדה של עמותת "אדמתי", בה חברים כ-150 מושבים וקיבוצים ותיקים אשר הוקמות שנים רבות לפני הקמת המדינה ואפילות לפני הקמת מינהל מקרקעי ישראל, הוכרה סוף סוף, לאחר כעשר שנות פעילות, עלי ידי בית המשפט העליון ואולי אף על ידי רמ"י - כטענה מוצדקת.
טענה זו, התובעת פיצוי הוגן בגין חלקם של הישובים בעליית ערך הקרקע ובעיקר בגין השקעות כספיות בקנייתה ובהשבחתה, מופיעה בעשות תביעות משפטיות ומטעם ישובים רבים, רובם המכריע חברי העמותה. אלו השתכנעו, ראשית, כי תביעתם צודקת ואולי, רק אולי, יש לה סיכוי שתתקבל על דעת רשויות המדינה ובתי המשפט.
(מתוך קו למושב - 09/12)
כנס עשור לעמותת "אדמתי", התקיים לפני שבועיים באולמה של מועצה אזורית דרום השרון. בחירת המקום לא הייתה מקרית. בחרנו מיקום בלב אזור חקלאי (עדיין) פורח, אשר מתיישביו משנות ה 30 ויורשיהם, עוד זוכרים את התנאים בהם הוקמו הישובים אז. מתיישביו "החדשים" מראשית שנות ה 50 גם הם זוכרים ימים קשים ביותר: מושבים וקיבוצים כגון אלישמע, שדה חמד, ניר אליהו ואייל הוגדרו אז כ"ישובי ספר" ! יש לזכור כי כוכב יאיר הוקמה רק כ 30 (!) שנה אחר כך. מאז עברו שנים רבות. האולם המפואר בו התכנסנו משקף את עוצמתו של המגזר הכפרי בכלל ואת הישגיהם של מנהיגות המועצה האזורית הישובים והתושבים שם.
בחרנו מיקום עם חנייה בחינם ובשפע ולא גבינו שקל אחד מן המשתתפים. שיקפנו בכך את העובדה שאיננו פועלים להשגת רווח ויתרונות עסקיים גרידא.
החצר הקיבוצית גועשת: שיוך קנייני, שיוך חוזי, שיוך הוני, חלופת "0" ועוד כהנה וכהנה. צוות (בנצי) ליברמן, אשר התחייב לנסח את המלצותיו עוד ב 19.11.2013 סיים סוף סוף את דיוניו ואת קרבות ההתשה שניהל מולו מזכיר התנועה הקיבוצית איתן ברושי והצעותיו יובאו לאישור מועצת מקרקעי ישראל בעוד כשבוע. האמנם דרך הייסורים של ההמלצות הולכת ומסתיימת ? לא הייתי מהמר על כך.
הגיע השעה לבחון את מהותו של המונח "צדק חלוקתי" כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון ומהווה את סיסמת אנשי "הקשת" ועיקרון מכונן בדרגים משפטיים ובציבור מתרחב. למרבית הצער, מונח מופשט זה מכוון ומתמקד בעיקר כלפי קרקע חקלאית. איך נתרגם אותו בפועל: האם לכל אחד משמונה מיליון אזרחים ניתן בעלות על כ- 2.5 דונם ? (כ- 20 מיליון דונם מחולקים לכ- שמונה מיליון תושבים) האם נחלק אותם באזור המגורים של כל ישוב ? אולי נחלק לכל אזרח שליש דונם בכיכר המדינה, שליש דונם ממגדלי עזריאלי, שליש דונם מברכות המלח בעתלית שליש דונם במשולש גדרה-ירושלים - חדרה ? היתרה בגליל העליון ביישובי קו העימות ובמרחבי הנגב והערבה ? די ברור כי בעוד הנהגות החקלאים והקשת התקוטטו ומרטו זו את שערותיה של זו, תוך הסחת דעת מן המהלכים העיקריים המתרחשים במדינה, הרי שמהלכי העברת העושר הלאומי ליד מעטים בחסות וביזמת השלטון למיניו נמשכו, התעצמו ולמעשה מסמסו את מהות הצדק החלוקתי. יתכן ואחת ממסקנות החוקרים של תקופתנו תהיה: שתופעת הקשת והמושג "צדק חלוקתי" נוצרה לא במקרה והיטיבה לשרת את אותה הסחת דעת המשרתת את המעטים אליהם הועברו חלקים גדולים של העושר הלאומי.
