ממצאים ראשונים במפקד החקלאות הארצי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה תמונה עגומה על מצבם של החקלאים בישראל.
לפי המפקד ירד מספר החקלאים ב-61% לעומת מספר החקלאים בשנת 1981 ועל פי כותבי הדו"ח כנראה שהמספר אף נמוך יותר שכן בסקר הנוכחי לא הוגדר מה הסף המינימלי להגדרתו של חקלאי.
המפקד הנוכחי בוצע לאחר כ-40 שנים שבהם מדינת ישראל לא ביצעה מפקד בנושא וגם הסקר המקיף האחרון לחקלאות התבצע בשנת 1995.
לפי הסקר מספר המשקים הפעילים בישראל עמד ב-2017 על כ-17,338 משקים שרובם במשק המשפחתי (10,700 וחלקם האחר במגזר הערבי , במשקים הפרטיים ובקיבוצים.
הירידה המשמעותית במספר החקלאים לפי הסקר היא במשק המשפחתי שמתקשה לעמוד באתגרים שמציבה לו המדיניות הממשלתית בישראל.
אין זה סוד כי מספר החקלאים בישראל נמצא בירידה מתמדת ולפי דו"ח ה- OECD מספר החקלאים בישראל הוא הנמוך מבין כל מדינות ה-OECD ועומד על קצת יותר מחצי אחוז לאוכלוסייה בעוד הממוצע במדינות החברות ב-OECD מספרם מגיע לכ-2.5%.
גם בדו"ח של שירות התעסוקה ממחצית 2018 שניתח את נתוני ה-OECD של שוק העבודה מתברר כי שיעור המועסקים בחקלאות בישראל עומד על 1% בעוד שבמדינות ה-OECD הוא עומד על 4.6% ובשוק האירופי הוא עומד על 4.3%.
לא זאת אף זאת, לא רק שמספר החקלאים נמוך ביותר ונמצא בסף תחתון , הרי שגילם הממוצע של חקלאי ישראל עומד על 60 פלוס ומספר הצעירים המבקשים להיכנס לתחום החקלאות הוא נמוך.
העוסקים בתחום החקלאות בארץ מכירים את העובדות ולא היו זקוקים לסקר הנוכחי כדי לשקף את מצב החקלאים בישראל המתקשים להתפרנס בכבוד מענף החקלאות שיש בו תנודתיות רבה בשל תנאי שוק שאינם קשורים לכשרונו של החקלאי ובהם פגעי מזג האוויר, שערי מטבע, מזיקים, עודפי תוצרת ועוד.
בשנים האחרונות אף הוחמר מצב החקלאים בשל מדיניות יבוא של תוצרת חקלאית שעיקרה מגיע מתורכיה, פעולה הגורמת נזק נוסף לחקלאים.
בשל ייחודו של ענף החקלאות וחשיבותו לביטחון המזון של כל מדינה ולהיותו גם בעל ערכים סביבתיים וערכים רבים אחרים נוקטות מרבית המדינות במדיניות המעודדת את חקלאיה בדרכים מגוונות ובהם הבטחת תמורה מינימלית לתוצרת, תמיכות ישירות, הקמת שוק סיטונאי, סיוע בהתארגנויות לשיווק, עידוד כניסת דור המשך לחקלאות ועוד.
לחקלאות הישראלית שם דבר בעולם כולו וראשי מדינות רבות שוחרים לפתחה של ממשלת ישראל על מנת להיעזר בידע זה לפיתוח של תחום החקלאות במדינתם, שכן כבר עתה ברור כי ביטחון המזון בעתיד שבו צפוי מחסור מחייב היערכות והשקעה של תשומת לב ומשאבים.
אזרחי ישראל נהנים מהחקלאות הישראלית שמייצרת פירות, ירקות, צמחי תבלין, בשר וחלב באיכות טובה ובדרך כלל במחיר סביר ברוב ימות השנה.
ישראל נחשבת לאחת המדינות הצפופות בעולם שבה גודל השטח החקלאי מוגבל ולפי הסקר השטח המעובד עומד על כשלושה וחצי מיליון דונם לשנת 2017 , וכבר עתה ידוע כי שטח זה אף צומצם בשל תכניות ממשלתיות בזבזניות הרואות זילות בקרקע חקלאית ולא מבינות שמדובר במוצר במחסור.
החקלאות הישראלית מבוססת בעיקרה על עסקים קטנים, קרי עסקים משפחתיים הפזורים בכל אזורי המדינה, כולל בגבולותיה שבהם עיבוד הקרקעות מתבצע עד המטר האחרון.
העסקים הקטנים, הם הלב הכלכלי החשוב בכל כלכלה וקריסתם תביא לפגיעה בכלכלה ובהשתלטות של אנשי הון על המסחר והשווקים דבר שיביא לעליית מחירים.
החקלאים הישראלים מצטיינים, נועזים, יצירתיים ומצליחים לייצר תוצרת נהדרת אך נאלצים לנטוש את הענף בשל מדיניות ממשלתית המעדיפה יבוא על חיזוק ועידוד החקלאות המקומית.
החקלאות הישראלית נמצאת בסכנה להמשך קיומה כעסק משפחתי ורגע לפני שיהיה מאוחר מידי חשוב ודחוף שקברניטי המדינה יחשבו בדחיפות מסלול מחדש.
זו אינה בעייתם של החקלאים הנוטשים את העיסוק בחקלאות, אלא בעיית המדינה שבאזור גיאופוליטי שבו אנו נמצאים ראוי להבטיח מזון טרי ובריא לאוכלוסייה ולא להיות תלויים בחסדיהם של מדינות שכנות בעתיד הצופה מחסור במזון.
*. הכותב הינו עו"ד המתמחה במרחב הכפרי ומשמש כמזכ"ל כפרי האיחוד החקלאי
