לפני מספר ימים פרסמה רמ"י קול קורא להתייחסות הציבור על רקע הקמת הוועדה לבחינת מדיניות חלופות הכנסה למשק המשפחתי בנחלה.
על פי הקול הקורא, הוועדה תבחן את האפשרויות וההיבטים השונים בסוגיות הנוגעות להוספת שימושים לא חקלאיים בחלקת המגורים, שימושים שרווחים בכל העולם למעט בישראל.
לדברי עו"ד דודו קוכמן, מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי, למרות שהממשלה החליטה על הקמתה בדצמבר 2020 רק כעת פורסם הקול הקורא אולם טוב מאוחר מאשר לעולם לא. לדבריו, למעשה כבר ב 1994 אימצה הממשלה החלטה לקדם את מגוון התעסוקות ואף נקבע שתקום מנהלה ליישום ההחלטה. אלא שמדיניות מכוונת של רגולציה ובראשה רשות מקרקעי ישראל פעלו לדכא פיתוח מגוון תעסוקות. דיכוי יישום ההחלטה בא לידי ביטוי הן בתשלומים גבוהים במיוחד תוך התעלמות מאיזורי עדיפות והן בהחלטות שמנעו הסדרת השימושים הללו.
למרות כוונת מועצת מקרקעי ישראל לעודד הסדרת השימושים הלא חקלאיים באמצעות הקלה על תשלומי העבר ואף שהחלטה זו עברה את המבחן המשפטי של בג"ץ, החקלאים אינם מצליחים להסדיר פעילות זו בעיקר בהיבט הקנייני.
לדברי קוכמן, לצערנו בישראל, רשות מקרקעי ישראל (המחכירה את הקרקע לחקלאי), אוסרת להשכיר יחידת דיור ואסור שיגורו בה מי שאינם בני משפחה. מדובר באיסור שקיים רק בנחלות ולא בשום נכס אחרים ודווקא עתה במשבר הדיור יש לשנות מדיניות זו.
בנוסף חל איסור על חקלאים למכור את תוצרם באופן ישיר לצרכנים. רמ"י לא מכירה במכירת תוצרת חקלאית כשימוש חקלאי, וכן אינה מתירה לחקלאים לעשות כל שימוש בקרקע זולת גידול תוצרת חקלאית. כך גם אסור להשכיר שימושי פל"ח אלא רק במגבלות של שימושים שמיועדים לדברים הקשורים לחקלאות.
אגב, כשחקלאי מוכר תוצרתו לרשתות השיווק או לסיטונאים, הוא עומד לכאורה במדיניות רמ"י, אך כשהוא מחליט למכור אותם במכירה ישירה במשקו, מקשה עליו רמ"י לעשות זאת ובד"כ עליו לשלם למנהל סכומים אדירים שהופכים את העסק ללא משתלם ואין אבסורד גדול מכך.
דודו קוכמן מדגיש כי ממשלות בכל העולם מבינות כי חיזוק החקלאים הוא אינטרס לאומי ומסייעות לחקלאים לגוון את מקורות הפרנסה, כך שלא יהיו תלויים רק בחקלאות. כמעט בכל מדינה תמצאו משקים משפחתיים שעוסקים בתחום התיירות הכפרית כמו לינה כפרית, תיירות חקלאית שביטויה קטיף עצמי, חוויות של חליבה, האכלת בעלי חיים, ליטוף ועוד.
באירופה מעודדים את מגוון התעסוקות בתוכניות ארוכות טווח מתוך אינטרס לאומי שמטרתו לחזק את פרנסת החקלאים באמצעות עידוד מגוון עיסוקים בידיעה שזו הדרך שתבטיח המשך עיסוקם בחקלאות.
מדובר בעיוות שזהו בראש ובראשונה אינטרס של המדינה לתקנו במהרה בימינו. אפילו שר השיכון הבין שיש פה בעיה ולדעתו יש להסיר את המגבלה של איסור תוצרת חקלאית לבודדים שכן הדבר יצמצם את פערי התיווך ויוזיל את המחיר לצרכן.
רבים מהחקלאים המבקשים לנצל את המבנה החקלאי למכירת התוצרת החקלאית הם אנשים מבוגרים, שזקוקים לעיסוק זה כמקור פרנסה וראוי היה לאפשר להם במסגרת תנאי החכירה הקיימים כחקלאים גם למכור תוצרת חקלאית בשטח הנחלה. אותם חקלאים טוענים, ובצדק, שאינם רוצים להיות בגדר "פושעים" והם מבקשים לעת זקנה מקור פרנסה מוסדר.
ממשלות בעולם המודרני כבר מזמן הבינו שהמרחב הכפרי הוא מרחב רב תפקודי. השאלה עוד כמה מכשולים יערימו בישראל על החקלאים עד שיבינו כי החקלאים הם הפתרון להוזלת יוקר המחיה וכי מגוון פרנסות צריך להיות לא רק פתרון לחיזוק החקלאים אלא אינטרס לאומי לחיזוק העסקים הקטנים במרחב הכפרי, מה שיחזק בפועל גם את הכלכלה הישראלית.
